בבר החדש השעון מראה חצות ואותי נטשו מתודלקת ובמצב רוח טוב לטובת גבר, שלא ממש שווה את הטירחה

אבל אני מחוייכת ומעט מסוחררת והמוזיקה טובה והאנשים יפים ובקצה השני של הבר עומדים שני פרצופים מוכרים ששומרים עלי, אז נשארתי

ואז הוא ניגש בחיוך ממזרי מהסוג שממיס אותי התישב בכיסא שכרגע התפנה והציג את עצמו ואי אפשר שלא לחייך אליו חזרה

מצידי השני התישב החבר הכי טוב שלו, עם המבט הזה שאני מזהה בכל מקום, גם באפלה, מבט שהנפש שלי מתפשטת בשבילו בלי לדבר

והפכנו לשלישייה העליזה, אחד מפשיט אותי בעיניים מבגדיי והשני מטפל לי בקרביים ושניהם מזמינים אותי לשתות ומחזרים ומחמיאים

ולכל אחד יש אג'נדה שונה לגביי

והשעה כבר שתיים וכולנו מוציאים ארנקים

מה כבר נגמר הערב? אני שואלת משועשעת 

אפשר להמשיך אותו אצלנו הם עונים בחיוך

אפשר, למה לא?

ואנחנו נוסעים אליהם

מתמקמים על הספה, מכינים לי קפה ומגלגלים לי ג'ויינט ומדליקים מוזיקה טובה

ומצחיק לנו וכיף וזה עם החיוך מלטף לי את הגב ולוחש לי מילות זימה וזה עם העיניים מלטף לי את האגו

וברור לי שאני צריכה לבחור באיזה חדר אני ישנה הלילה

אחד יהיה רק ללילה עם אופציה להארכה והשני לא יתן לי ללכת אחרי הלילה הזה

ואני רוצה את שניהם בחיי לעוד המון זמן, כי לא היה לי כל כך כיף כבר מלא זמן

אני מנסה להסביר להם איזה תפקיד יש לכל אחד בחיי ואני מריחה את האכזבה מצידה השני של הספה

אנחנו נפרדים מהצלע השלישית של הערב ונכנסים לחדר ולכמה שעות אני שוכחת שרק קיר גבס מפריד בין החדרים כל כך כיף וקל ונעים וחשני ומצחיק בצד הזה של הקיר רק בבוקר הבנתי אילו מחשבות הרעישו את חלל החדר השני. 
אנחנו מתעוררים לקולות של ניקיון וריח של קפה ישר אל הסלון, אני עטופה בשמיכה, זולגת בטבעיות אל הספה מאתמול

ושוב אנחנו בשלישיה ובאמת כיף בשילוב הזה של גוף ונפש

ואתמול נפגשנו שוב אצלם בדירה רק אני והוא והוא חשף את הלב ואת המחשבות שעמדו באוויר ולא נאמרו 

על האכזבה שהוא לא ניגש ראשון ועל הבאסה שהוא לא היה הראשון ועל זה שזה לא מפריע לו ואני יכולה עדיין לבחור ואני יכולה רק להישאר לישון בחיבוק והוא לא ילחץ עליי ושאפשר להתקדם לאט

אבל בחרתי להירדם בסלון ולא להיכנס לאף חדר אתמול, והרגשתי את הכעס הפאסיבי בבוקר 

נראה לי שלא מצאתי חברים חדשים כמו שחשבתי

אני מקווה שכן