הוא אמר לי שהוא כבאי , כבר אז התחלתי לחשוד, אך מאחר וזו תקופה בחיי בה אני פתוחה לשינויים, לא פסלתי

" בא לי לראות איתך סרט"

" איפה?"

" בסינמה סיטי בראשון, מה חשבת שאני אזמין אותך אליי הביתה?" האמת שכן, כי בתל אביב בלי רכב אין קולנוע שווה

" אבל אני גרה בתל אביב"

" אז אני אאסוף אותך ואחזיר אותך, מה הסיפור?"

היה לי ברור שאנחנו חיים את חיינו באופן מאוד שונה והאמת זה שעשע אותו ועניין אותי ולו כמחקר אנתרופולוגי

הוא אסף אותי מחברה והלכנו לשבת בבית קפה, להכיר לפני הסרט. כבר ברכב, הבנתי שמפה לא תצמח זוגיות

עוד לא הגענו לפרישמן וכבר עלתה סוגיית החתונה ברבנות וכמה ילדים אני רוצה, לכי תסבירי לו שאני חושבת על אימוץ כעמדה 

ועל נישואים כמוסד ארכאי שאין לי שום עניין בו.

הגענו לקפה ואז נשאלה השאלה על אלכוהול וסמים ואמרתי ברור שעשיתי סמים והתחלתי למנות את הסוגים, הוא החוויר 

כי בעיניו מריחואנה היא סם קשה ומבחינתי היא חלק מחיי כבר 18 שנים.

מכאן הלילה רק התדרדר כשהוא הצהיר שמבחינתו דירת  5 חדרים במערב ראשון שלושה ילדים ועבודה עם פנסיה טובה תספק אותו.

לאורך כל הדרך, על אף שבלי בושה, אמרתי והצהרתי על כוונותי ורצונותיי, לא נראה שזה משנה לו

כאילו זה רק שיגעון תל אביב חולף, שברגע שאני אבין מה טוב אני אתרצה ואלך בדרך שלו, איתו

כמובן שסיימתי את הערב הזה בשתיים עשרה בלילה , בלי סרט

אבל המשכתי את הלילה עם הרופא שטיפל בי במיון אחרי התאונה

רק כשהוא בא לאכול פשטידה ומרק לעשן ג'ויינט ולשתות כמה צ'ייסרים, הבנתי כמה אין לי דרך להיאבק בזה, שהאיבר הכי סקסי בעיני בגבר

לא משנה איך הוא נראה, זה המוח וכמה קל להפשיט אותי באינטיליגנטציה.