20:34 דפיקה בדלת

אני לא מחכה לאף אחד, לא קבעתי אם אף אחד. לרוב זה לא חשוב אז אני לא טורחת אפילו לבדוק

אבל הדפיקה חזרה על עצמה וצלצול בפעמון. צלצול בפעמון אומר התעקשות

אני מביטה מבעד חור ההצצה

מאחורי הדלת עומד גבר שיצאתי איתו לפני שלושה חודשים לשני דייטים, שאני לא זוכרת את שמו בכלל והוא מעולם לא היה אצלי בבית

אני פותחת את הדלת עם מבט שלא מרמז על שום דבר מלבד הפתעה ותמיהה מוחלטת

"את בטח מופתעת"

"אפשר להגיד...איך ידעת איפה אני גרה?"

"זכרתי שזה הרחוב שלך ועברתי בין תבות הדואר עד שאיתרתי אותך...מוזר קצת אני יודע...אבל לא היה לי את הטלפון שלך"

"מה?..מה?... מה?"

"אני יכול להיכנס?"

אני חושבת שמההלם זזתי מהדלת

הוא מתיישב על הספה בסלון אני מתיישבת במרחק בטוח על אותה הספה

"אני לא מפסיק לחשוב עלייך ובאותה תקופה עברתי משהו עם עצמי שלא היה קשור אליך ואני מרגיש שפיספסתי"

"אז מה אתה רוצה ממני עכשיו?"

"אני רוצה עוד הזדמנות"

"הזדמנות למה?"

"לבנות את זה כמו שצריך"

"אני לא יודעת אם אני יכולה להתחיל מהתחלה שוב, בטח לא מנקודת האפס"

"נתחיל מאיפה שתחליטי"

"היי קוראים לי א., נעים מאוד"

"אתה לא מבין...אתה מתחיל במינוס, כי הדרך שבה סיימנו לא מצאה חן בעיניי"

"אז מה את רוצה לעשות הערב?"

"אני לא רוצה לעשות כלום...אני צריכה לעכל את זה שהגעת בהפתעה ככה"

"את רוצה שאני אתקשר מחר..או ביום אחר אחרי שתחשבי על זה קצת?"

אני חושבת שתשאיר לי את הנייד שלך וכשאני אסיים לחשוב על זה, אני אתקשר אליך"

"אז מה עכשיו?"

"עכשיו נראה לי הכי טוב שתלך ותתן לי לחשוב על זה"

"את בטוחה?"

"מאוד בטוחה"

הוא יצא בחיפזון 

אני עוד לא אספתי את הלסת מהרצפה