אנחנו יושבים בקפה, שמפאת חוסר ברירה, הפך לקפה הקבוע שלי.
מוזר שאני כבר כמעט שנה וחצי גרה באזור הזה וטרם מצאתי בית קפה שאני מרגישה בו בבית.
מבחינתי זה מחייב שילוב עדין ומושלם של מרחק פיג'מה מהבית (גם אם אין לי פיג'מות בארון) חשיפה לרחוב, שקט במידה הנכונה, מלצרים מעניינים,
קפה טוב ואוכל טעים (שעכשיו גם צריך להיות טבעוני). בקפה הנוכחי שלי מצאתי את מרבית הפרמטרים, אבל האיזון לא נכון.
אולי את לא נותנת הזדמנות לאף אחד? הוא מעלה ספקות באשר לטענה שעוד לא מצאתי גבר שגורם ללב שלי לפרפר
זו טענה שרבים מעלים מולי אבל הוא מוסיף עליה ואומר שאולי נשביתי "בתל אביביות", כאילו זה מונח לגיטימי,
כאילו לעיר יש תכונות שנדבקות ליושבים בה.
כאילו חוסר היכולת שלי להתלהב קשורה לפיתוי שהעיר מציעה ולא לזר הורסטילי שאני נושאת, זר שמורכב מכל כך הרבה גורמים: מהגיל שלי, מהציפיות שלי, מהיחודיות שלי מהשריטות, מהמשקעים.
אני מתגוררת בעיר הזאת מגיל 16, אני לא חושבת שיש דרך להסיר אותה ממני, מעולם גם לא הייתי מעוניינת בניתוח מהסוג הזה.
לא פעם שוטטו בי מחשבות פשיעה, לברוח מהרעש שלה, אך גם שעשיתי את זה הבנתי שאת הרעש אני נושאת עימי ודווקא היא מחזירה לי את השקט שלי.
רק בה אני מרגישה בבית.
את יודעת שבדייטים ראשונים כולם מגלמים דמות שונה מעצמם ? הוא ממשיך לנסות
ברור שאני יודעת את זה, כולם רוצים להרשים בהתחלה וכשאני יוצאת מדייט אני באמת מתחשבת בזה, לרוב אני מגיעה למסקנה שאם זו הייתה הדמות המרשימה של הבחור, אני לא מעוניינת להישאר מספיק זמן בשביל לגלות את האני האמיתי שלו.
הלוואי שהייתי מכירה מישהו שיגרום לי לרצות להתאמץ בשבילו יותר מהמאמץ שבלהתפשט, אבל זה לא קורה
והאמת שגם המאמץ שבלהתפשט כבר מצריך מאמץ גדול יותר מבעבר
את בכלל יודעת מה את מחפשת?
לא באמת, אני לא מאמינה ברשימות מכולת, למרות שיש לי קווים כלליים לדמותו של האיש שלי, למדתי בחיי שהגברים שאהבתי בחיי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
