נעלמתי קצת.

אני עושה את זה לפעמים, בעיקר לעצמי.

אני תופסת מרחק מהחיים שלי, אלו שיש להם כיוון ומטרה ומתמכרת לכל מה שמזיז אותי משם

בורחת הכי רחוק מעצמי שאפשר

פה אני יכולה להיות רק דומה

דומה לזו שמשקיפה אליי מהמראה

אני שותה בכמויות ומתמסטלת מכל הבא ליד ויוצאת מלא ומכירה אנשים חדשים ומזדיינת

וגם פה, במקום הזה, אני לא מצליחה לאבד שליטה

אני יודעת עד כמה מותר ועם מי ואיזה רושם אני מותירה ועד כמה זה חשוב לי שגם בכל ההנאה המטונפת הזו

והכאוס המחושב הזה

חשוב לי שמי שסובב אותי, רואה אותי, אבל באמת רואה ומעריך ומחבב ומעריץ

דווקא את השוני.

אז נפרדתי מהבחור וזה מרגיש לי כאילו זכיתי בחופש שלי שוב ואני צריכה לכפר על זמן שאבד, על הנאות שפיספסתי, על אנשים שהזנחתי או גרוע

מזה, כאלה שהחמצתי ולא יצא לי להכיר.

מהרגע שזה נגמר חזרתי לחיים בהילוך גבוה, אולי קצת גבוה מדי

בשבת זה יהיה היום האחרון של המסיבה הזאת, בצורה הזאת בכל אופן. זה הלימיט שלי. שבועיים, שלושה לכל היותר

בגלגול הקודם שזה קרה , זה נמשך שנה.