Out from under

וכמו בכל שנה אמא שלי תמיד תמצא איך להרוס אותו, נמאס לי כבר ממנה, מגיל קטן היא מפילה עליי את כל העצבים המזורגגים שלה

ומתלוננת שהחיים שלה בזבל וכל החיים שלה חיה ברק שליליות ואז מתפלאת למה הילדים שלה ככה.

היום אבא החורג שלי התחיל לדבר איתי על כסף שנתן לי ולאחותי ואמרתי שלא קיבלתי שום כסף והיא צצה משום מקום

ובלי סיבה פשוט התחילה לצרוח עליי ולקלל אותי שאני לא מועילה לשום דבר, שאני חזירה ועוד כל מני.

ואז היא התחילה להתנפל על אחותי והתחילה לצרוח על כולם בבית ולהפיל את העצבים המיותרים שלה על כולם פה.

ולא, אני לא סתם כותבת, תנסו לחיות יום אחד עם האישה הזאת שכל הזמן רבה עם כולם בבית, מנסים לדבר איתה או להסביר לה

היא פשוט נכנסת במילים ולא מקשיבה. וגם אם היא רואה שהיא טועה היא תמשיך להצדיק את עצמה ולחשוב שהיא האלוהים פה שמגיע לה

הכל ושהיא צודקת בכל דבר ושהיא הכי חכמה פה, צאי מהסרט!

נמאס לי כבר מהבית הזה כל הזמן צרחות וריבים, כל שנה הם הורסים לי את השנה החדשה, כל שנה אני הולכת עם דמעות וככה אותו דבר

ביום הולדת שלי שלצערי מתקרב ואין לי כח אליו למה אני לא עושה כלום וזה תמיד בשבילי כמו יום רגיל והאמא החמודה שלי תמיד תמצא

איך לריב איתי ולצרוח עליי ותתקמצן על לזרוק עליי שקל למתנת יום הולדת מסריחה.

בא לי כבר להתגייס וכן אני יודעת שזה לא קל וקשה הדבר היחידי שייצא לי טוב מזה זה שאני לא אהיה בבית הרבה זמן, ככה לפחות אני יותר ארגע

מהם.

ואל תתחילו עם הא "אבל זאת אמא שלך היא ילדה אותך..." יש לנו את אותו הדם לצערי אבל משאר בחינות היא לא אמא שלי מבחינתי.

היא מתייחסת אליי כאל זבל מאז שהיא התחתנה עם אבא החורג שלי. אני לא אשכח איך היא כל הזמן הייתה אומרת לי שאני לא בת בשבילה יותר,

שהיא שונאת אותי, מצטערת על זה שהיא ילדה אותי, שאני חרא בן אדם, מכוערת, לא מועילה לשום דבר, שאני מביאה דוגמא רעה לאחיות שלי

(תסתכלי על הילדים של החברות המטומטמות שלך, הולכים מסוממים, מעשנים, שותים כל יום וחוזרים הביתה שיכורים ומשגעים את ההורים בזה

ועוד אני מביאה דוגמא רעה).

לא רק זה אני מאוד מנסה! אני לומדת על מאוחר ובנוסף עובדת על הלילה והיא ממשיכה להתלונן, נמאס לי ממנה אני לא רוצה לראות אותה

יותר בחיים שלי.

וכשיהיו לי ילדים היא לא תראה אותם, מספיק היא מיררה לי את החיים עם הבעל שלה לא רוצה שהיא תתקרב לילדים שיהיו לי.

בלע אז אחרי פריקה שכזאת, אני מאחלת לכם שתהיה לכם שנה חדשה ומוצלחת יותר מהקודמת!

ותצאו ותהנו :)

אני מקווה שהיא תשתפר לי מכל בחינה כי אני באמת אזדקק לזה חחח

וצבעתי קצת את השיער לשחור והסתפרתי סופסוף!

בערך בגיל 14 וחצי התחלתי מאוד להשמין. אני זוכרת שפעם האחרונה שהסתכלתי במשקל שקלתי 55

ורציתי להוריד איזה 3 קילו כי גם הייתי נמוכה באותה התקופה ומאז בלי לשים לב אכלתי, אכלתי, אכלתי, ישנתי, אכלתי ואכלתי...

כתוצאה מדיכאון. וזה הרס אותי לגמרי.

הבריאות שלי ניפגעה תוך כדי, העור שלי נהיה מזעזע, הפסקתי לרקוד כי ירדו עליי שם עד שהמורה שלי התחילה לצעוק עליי

שאני אתחיל לרזות אז פרשתי. אמא שלי כל הזמן הייתה קוראת לי פרה ואומרת לי סתכלי איך את ניראת ובגלל שעליתי במשקל

היא גם מחשיבה אותי כמכוערת, לכו תבינו אימהות.

אנשים שופטים אותי בלי להכיר אותי בכלל!

והכי גרוע זה ללכת עם חברות שלי שניראות הרבה יותר טוב ממני וכל גבר שעובר ברחוב מסתכל עליי במבט של "מה את עושה איתה"

ואני מרגישה כל כך מכוערת ליד כל חברה שלי ומרגישה שאני הורסת להן הכל.

אני לא יכולה ללבוש שום דבר שאני אוהבת, כל מה שאני אוהבת הוא פשוט לא עולה עליי או שפשוט ניראה ממש גרוע על בחורה מלאה.

הגעתי למצב שהתחלתי לזניח את עצמי, אני לא קונה לעצמי בגדים עד שאני לא יורדת במשקל וזה לא כל כך עוזר.

והכי גרוע זה בקיץ, אני לא יכולה ללבוש גופיות אפילו או מכנסונים ואני סובלת בקיץ וניסגרת בבית.

ונמאס לי להיכנס לים עם חולצה!

גם לשבת אני מתפחדת, אני תמיד חייבת לקחת איתי ג'קט או אפילו לקחת כרית כשאני אצל מישהו בבית ומסתירה עם זה את הבטן.

אני כל כך כועסת על עצמי שנתתי לדיכאון הזה להשפיע עליי בצורה כזאת, הוא הוריד לי את הביטחון ברמה מטורפת.

ונמאס לי מההערות של האנשים על איך שאני ניראת או "נו מה הבעיה תרזי" זה לא קל !! זה מאוד לא קל !!

בתור אחת שלומדת המון שעות ועובדת אחרי זה עד הלילה וימי שישישבת מעבירה בשעות שינה שלא היו לי במשך השבוע.

לא נוח לי עם זה, לא נוח לי עם כל השומן הגועלי הזה וללבוש עליי מיליון שכבות של חולצות בקיץ.

הייתי רוצה לחזור להיות כמו פעם, ספורטאית מצטיינת ורקדנית, ללבוש בגדים שאני אוהבת, להכיר אנשים וכ'ו.

בגלל השומן המזורגג הזה אני מרגישה כאילו שפיספסתי את כל הכיף שבגיל הנעורים. גם כשאני יוצאת למסיבות אני יושבת בצד כמו פוסטמה.

אני גם לא מרשה לעצמי להכיר מישהו, כי בתמונות אני ניראת טוב עם כל הפוטושופ הזה עד שרואים אותי במציאות מתאכזבים.

גם כשאני מגלה שאיזה ידיד שלי נידלק עליי אני פשוט בורחת מזה ואם זה לא מצליח לי אני נאלצת להיות מגעילה אליו ומרחיקה אותו ממני,

ככה שיוצא שאני מרחיקה מעצמי אנשים.

אני לא רוצה את זה !!!

ונמאס לי שאומרים לי אבל תסתכלי על הבנות המלאות האחרות, מה איכפת לי מהן, אני אחרת ואני לא שלמה עם עצמי!