איך הגעתי למצב הזה, שבו שקר אחד קטן גדל לעוד המון שקרים. למצב שבו אני נמצאת בים שקרים שבו אני טובעת ברמה כזאת שאני מאמינה לעצמי.
אני לא בת שלוש. אני חייבת לספר את האמת ולהפסיק לשקר, כי אני כבר לא עוקבת אחרי השקרים של עצמי.
אמא פוליטיקלי קורקט, אבל אני לא מאמינה עד כמה היא תהיה פוליטיקלי קורקט כשזה יגיע לבת שלה. גייז זה בסדר, אבל אם אני פתאום אהפוך בשבילה לחלק מקבוצת ה"בסדר", הם כבר לא יהיו בסדר.
אני כועסת עליי כי אני לא מספרת לה מי אני. אני כועסת כי אני לא נותנת לעצמי להרגיש ביטחון לספר לפאקינג אמא שלי את הדבר הכי חשוב שבי. ניסיתי, באמת. אבל המילים פשוט נתקעות בגרון. אני מרגישה אותן מנסות לצאת, אבל הן לא.
הכל בראש