"כולם מתחפשים, כל הזמן. אל תשחקי אותה כאילו שאת לא יודעת."
"כן? למה את מתחפשת?"
"מה, אני? אני... אני מתחפשת למאושרת."
באמת משהו באושר שלה היה נראה לי משונה, לא אמיתי. איך לא ראיתי את זה? איך הייתי כזו עיוורת?
זה בהחלט לא מתאים לי, כל ההערצה הזאת למשהו לא אמיתי. קינאתי בה. רציתי להיות היא. רציתי להיות משוחררת וחופשייה כמוה. עכשיו היא הדבר האחרון שאני רוצה להיות, ממתי אני רוצה להיות כלואה בתוך שקר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חד תאית