החיים על פי שטויות

אתם צריכים לראות אותי פה, מול המחשב. יושבת , חושבת על השנה שהייתה לי, ולא יודעת מאיפה להתחיל.

היו רגעים טובים. היו רגעים גרועים. היו רגעים משעממים. היו רגעים שלא היו נעימים לי אבל הפקתי מהם תועלת.

עמדתי בפני המון אתגרים, מנסה לעשות את המעשה הנכון. מנסה לעשות מה שטוב לי.

זה מה שלמדתי.יש לי עוד דרך ארוכה, אבל התחלתי לעשות מה שטוב לי. מה שנוח לי !

לא עוד חברות שלא מתייחסות אליך שנה, אפילו כבר לא איתך רוב ההפסקות, ואז פתאום באות עם החיוך הכי יפה והאנרגיות הכי טובות שהן יכלו לגייס

בשביל לבקש את עזרתי בציור לכבוד הפרוייקט שלהן באנגלית. לא עוד להנמיך את עצמי, להסוות את עצמי, אל הרקע. להשתלב יפה עם הטפט. כי זה מה שמעניין. שכל אחד מאיתנו אינדיבידואלי. (מקווה שכתבתי את זה נכון חח ) כל אחד מאיתנו שונה ומיוחד. כל אחד מאיתנו צריך ללמוד לחבק את השוני ללמוד בעצמנו מה טוב לנו ומה טוב. וכן , יש לי נטייה לדבר לדבר ולא לעשות. אבל התחלתי לעבוד על עצמי. כמה פעמים בכיתי, הייתי מתוסכלת, הרגשתי שעשיתי קפיצה ענקית ואז הפסקתי לעלות. שכבר אני לא מצליחה להתקדם, שאין לי עניין או מטרה. הרגשתי חוסר מוטיבציה, חוסר השראה.

אבל אז האבא החכם שלי אמר לי : " מי שמנסה, אף פעם לא מפסיק להתקדם. הוא תמיד ממשיך, אפילו אם לאט. מי שמפסיק לנסות, הולך אחורה." 

אתם יודעים מה זה טפילי אנרגיה? זה האנשים האלה, ששואבים את האנרגיה ממך. שחושבים תמיד על עצמם. שמדברים איתך רק כשאין להם אפשרות טובה יותר כי כולם כבר קלטו את האישיות המגעילה שלהם. אז, ורק אז, טפיל אנרגיה יחזור לדבר איתך. ייזכר, אחרי שהאגו עף לו מהחלון, שהוא לא יכול בלעדיך. שאתה מה שמחזיק אותו. שהוא צריך אותך. אחרת ממי הוא ישאוב את האנרגיה? ובכן, אני החלטתי לשמור אותה לעצמי. או לאנשים הראויים. הגיע הזמן לחתוך. גם אם היה נוח, גם אם יהיה כיף, ברגע שגיליתי את צבעיו האמיתיים, ביי ביי ! 

כי אני עושה מה שטוב לי, מה שנוח לי. אפשר להדביק כד שבור. אבל עדיין יראו את הסדקים. 

למדתי שלפעמים צריך להרוס בשביל לבנות מחדש. למדתי לסדר את הסדרי עדיפויות שלי.

ומה אני שומרת לשנה הבאה? אני אלמד להיות בן אדם רגוע ובטוח יותר. אני אלמד להפתח ולהיות מי שאני.