כך שהפוסט מאתמול כבר לא תקף, והוא לא מת, להיפך הוא אפילו חזר להכרה, אחרי שהיא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, היא לחשה לו באוזן, הדמעות שלו נכנסו לו כנראה פנימה, ואז הוא אמר אני לא צריך הצפה בנוסף לגידול, היא התסכלה אליו, ואז חיבקה אותו, גם אני דמעתי באותו הרגע, זה היה הרגע הכי מרגש בחיי, האיש שהספדתי לפני כמה רגעים, מתגלה כחי ונושם, אבא שלו הוא משהו גדול, באחד משירותי הביטחון כך הבנתי, ואז הוא בירר מאין הגיעה השיחה, מסתבר שהאקסית שלו, שהיא כלבה לא קטנה, בדתה את כל סיפור מותו, וביקשה מידיד שלה, שיתקשר אלינו, להשיג את הטלפונים שלנו לא היה לה קשה, אבל את הטלפון של הוריו, דווקא כן, כי אף אחד מהם לא מופיע בטלפון שלו, וכך יצא שרק אני ומלאני קיבלנו טלפונים, אני די שוקל להגיש תלונה על הטרדה, אבל אין טעם, היא ילדה מסכנה כנראה, היא רק שכחה, שהיא שברה את ליבו, לא הוא את ליבה, וזה שהוא לא שב אליה, אחרי שזרקה אותו, זה כדי שלא יפגע שוב, חוץ מזה יש סביבו אנשים טובים יותר, אז לילדה שלא רוצה לגדול, סליחה שלא יצרתי קשר, אני פשוט לא סובל אייסיקיו, ומשלוח אימיילים, באמת מצטער, ומלאני שלחה אליך הודעה, וגם לך וגם לקרן המתוקה, יש דרישת שלום מהאדמו"ר, שמסר שהוא מתגעגע לכולם, ובייחוד לצבא, חולה נפש זה מה שהוא, והרופאים אומרים שהוא מחלים ממש יפה, ובסוף החודש הבא עוד ניתוח, תודה לאל שבמרומים, שהוא עבר כבר את הניתוח של 70%-30% סיכון, שה 70% הם הסיכון, וה 30% סיכויי ההצלחה, איזה כיף לראות אותו, עוד כמה שעות אני שוב אצלו, קיבלנו אישור מיוחד, וביום ראשון אולי הוא יהיה כבר בבית, ועדיין אסור לו לדבר בטלפון או להתאמץ בכתיבה, אבל זה בדרך, ושוב תודה לאלוהים.
