איך זה שהפעם זה היה כל כך שונה? למה הפעם הרגשתי כל כך בנוח, ויותר מכל איך אומרים בוקר טוב בנוסח חיפאי?
השיחה הראשונה הייתה כל כך שונה, לא מה קורה ומה מחפש, פשוט התחלנו לדבר, פשוט התחלנו לצחוק ופשוט נהננו זה מחברתו של זה, אל אף הוירטואליות. דיבורים דיבורים ובסוף ניפגשים בערב חורפי וקריר. שיחות ואוכל טוב, ואני נהנה מכל רגע. הולכים לעשות סיבוב, והשמיים הבורקים מעל המפרץ מדהימים.
יושבים, קרובים.
צמודים.
המגע הזה, הוא נעים.
טוב לי.
אני שמח, ונוח לי.
נוסעים אליו, וצוחקים כל הדרך. יושבים על ספה, בדירה חמודה עם פסנתר.
מדברים, צוחקים, קרובים.
נצמדים.
הראש שלו נח על החזה שלי.
היד שלו מלטפת בעדינות, היד שלי על הגב שלו.
ניגמרות המילים, ואנחנו שוכבים ככה בדממה.
הוא מתרומם, ותשומת הלב שלי מופנת לפניו שמתקרבות לשלי.
הרגע הבא נמתח מעט, אני רואה את העניים הירוקות נעצמות, השפתיים נמתחות לנשיקה. אני עוצם את העניים שלי, והרגע נחתם כשהפתיים ניפגשות.
הידיים שלו מוצאות את הנקודות שלי, אני מחזיק אותו קרוב.
We made love
זה..זה היה מושלם.
העור שלי זוכר את המגע שלו.
השפתיים שלי זוכרות את שלו.
הרגעים האינטימיים נחרתו.
נירדמנו צמודים, ככה גם התעוררתי.
דממת בוקר, הגשם מקיש על החלון.
אני מרגיש את הנשימה שלו על העורף שלי, אני מחייך.
לרגע מאושר, פשוט טוב לי.
ואולי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TsukiShiro