Journey to Paradise

רדוף,

שיכור מן הריח המוכר.

אני ניזכר, כמהה.

מגשש ככלב אחר הריח,

אחר עקבותיו של דבר מה אבוד.

דבר מה שנעלם זה זמן כה רב.

זה שביקש ליבי, ודרש לתת לו את הכל.

רוצה לטעום פעם נוספת.

לדעת רק עוד פעם,

ואז לשכוח

לשכוח שאהב

לשכוח מתיקות שפתיך.

להטרף על דעתי, למחוק כל גרש.

לברוח מעצמי, מה שהייתי.

לשכוח שאהבתי,

ולא לאהוב עוד לעולם.

אך האמת אחרת.

אור קלוש ממלא את עיניי החומות

והירוק נחשף, רושף בכעס.

הריח המוכר מכה בי שוב,

ומראה תמונות מפעם.

אם רק אשוב

לאותו חדר, ואותה מיטה

לאותו האיש, ואותו אני

לחיי הישנים

ואז?

אני לא מת על ה.. אממ.. טוב, בקיצור זה נכתב כשהיית שיכור, אז...

(מטרידה אותי המחשבה שאני יכול להריח אותו בחדר עם 160 איש, ומלא עשן סיגריות)