צלילי אור הירח ממשיכים להתנגן בליבי, אינני נזכר בך בכאב אלה באכזבה - מעצמי. פעם נוספת וויתרתי על מה שחשוב לי, עקרונות מסויימים שאני לא באמת יכול לוותר עליהם. אבל כל זה מאחורי, מילים כה מעטות מסכמות את מה שהיה לנו. אתה אולי תמשיך לקרוא שוב ושוב את מה שכתבתי לך כדי להבין יותר, אבל אני לא. בשבילי זה סוף סוף ניגמר.
אומנם עכשיו מגיע החלק הקשה, החלק הכי קשה בלהמשיך הוא להתחיל מחדש. להיות לבד מוקף בתשומת ליבם של אנשים אקרעיים גורם לי לתהות.. אני תוהה אם באמת מישהו מהם, בעודם שומעים ממני את המילה "אהבה" במקום "כיף" או אפילו "קשר", מאמין כמוני שזה מה שהם ימצאו שם באמת?
שוב אני נודד בין מצב רוח נהדר לבין כזה שלא משאיר לי לעשות דבר מלבד לשכב במיטה ולהתמרמר. שיגרה חדשה במסגרת חדשה גורמת לי להרים את עצמי בבוקר.. ואני אפילו לא סובל בעבודה, אבל זה נורא משעמם.. 5 שעות משעממות, אלה אם כן עוברים בתחנה המרכזית כמה אנשים מצחיקים(וכאלה שחושבים שהם מצחיקים) וכמה דקות מכל זה באמת נחמדות.. כל השאר פשוט עובר.. בלי לסבול, אבל גם בלי להנות..
אני עובד, אני עושה מספיק כסף לבזבוזים אבל, מה הלאה...? אני רוצה לעשות משהו עם משמעות, משהו שישאיר את זכרוני לחיות. להיות מיוחד, להיות יותר מפרצוף יפה.
אגב פרצוף יפה, יש לי תסביך "הפרצוף היפה" אם אפשר לקרוא לזה ככה...
בכל פעם שמישהו אומר לי שאני יפה, אני מגיע למסקנה שהוא רוצה רק דבר אחד. אבל בעיקר שלאף אחד לא איכפת ממה שבפנים, לטוב ולרע. לטוב, זה אם מצליח לך גם בלי שיש צורך להביט בפנים, לרע זה אם אף אחד בכלל לא מסתכל לכיוון שלך בגלל החיצוניות.. אבל בכל מקרה, מעטים הם אלה שבכלל איכפת להם...
עולמות שונים ולאף אחד לא טוב..
למעשה, ממש רע לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TsukiShiro