הוא יושב ברכב זר, גדול יותר ומרשים יותר. והבחור שאינו מכיר יושב במושב הנהג ודואג לו יותר ממך, זה הדבר שאליו חשב באותו רגע. הוא אומר מילים נעימות ועדינות, מעט נחמה במילים שקטות שנמשכו יותר מכפי שהיו באמת. הוא מחזיק את היד שלו, מלטף בעדינות ומרגיע אותו במילים נעימות.
ביום שלישי הוא פתח את העניים והכל שתק, הכאב דמם והפחד הפך לזכרון עמום. הדממה הפנימית המשיכה עוד יום ובערב יום חמישי זה נישבר.. היית כל כך קר אליו. ואז הלכת. והוא איבד את קור הרוח, ואת הקרקע מתחת לרגליים.
היד הזרה מלטפת בעדינות את השיער שלו, והפה הזר ממשיך לומר שאין לו מה לדאוג או להתבאס ושאין סיבה להיות בדיכאון.
מגיע שישי ואתה נוסע למרכז, הרחק ממנו. ואיש לא קורא לו, הוא נישאר לבד היום, הלילה. לקראת השעה 3 הוא התעורר מצמאה וחום. היה לו כל כך לא נוח במיטה הזאת, כל כך חם שהמאוורר לבדו לא הספיק. הוא קם, התהלך בחושך. לקח מים מהמקרר ועמד מול החלון חושב.
'כל כך שקט פה.. אפילו לא אמרת שלום לפני שנסעת..'
לוגם. המים הקרים נעלמים בגוף והוא לא מרגיש כלל שום קירור.
לוגם.
היד שלו משחקת בשיער, אבל שניהם דוממים. ובחוץ עובר חזיר בר, הם גדולים פה...
'חם כל כך.. אני תוהה אם הייתי צריך להסכים להצעה שלך.. סופש לבד בבית שלך, אבל עם מזגן...'
הוא הלך לכיור באמבטיה כדי להרטיב את הגוף. החתול התעורר, ופיהק.
הוא לחש "תחזור לישון חמוד.." הוא לא היה צריך הזמנה נוספת והניח את הראש.
'חמוד.. קראת לי חמוד רק פעם אחת..' הוא חשב.
חזר למיטה והפעם המאוורר עשה עבודה טובה, המים לקחו איתם את החום והוא הרגיש נוח, והחל להרדם.
לא מסתכלים אחד לשני בעניים. הוא לא רואה את העניים הזרות, הוא מפחד. אבל ברגע אחד...
הוא עדיין ער, ואז האייפון משמיע את הצליל שלכאורה יגרום לו להצתער, אבל לא באמת. מדבר עם מישהו רנדומאלי, הוא פה בעיר, ולא רוצה שזה יהיה ביקור לחינם כך הוא חשב.
מגיע לו שיוהבו אותו, שיעריצו את הגוף שלו וישמחו לחלוק איתו מחשבות שקטות, מגיע לו יותר מייבוש, מגיע לו שתקנא. והוא נואש למגע וחום. השילוב של התחושות ואולי מעט שיעמום, והוא מדבר עם הזר, אפילו אומר לו שיש בעיה עם החבר, והוא מתיימר להיות זה שיכול לעודד מעט, והוא בא לאסוף אותו.
ברגע אחד השיחה הופכת למשהו אחר. פתאום השפתיים שיצרו את כל המילים האלה, אלה שניחמו ומילאו בחום, פתאום הן נצמדות לשלו. מנשקות בעדינות, והידיים מחזיקות אותו, הוא מחבק ומלטף פנים זרות.
'זה צריך לעצור, למה אני לא עוצר את זה?'
הוא הרגיש את הזר נושם, הוא הרגיש את הידיים שלו, והשפתיים. מפסיקים לרגע והמבט ניפגש הם יודעים שהם לא יכולים לצפות לשומדבר וכדי להשתיק את המבוכה הם נותנים לשפתיים שלהם להפגש שוב.
'שלא יעצור, אני נהנה ואתה בכל מקרה באיזה חור ובטח לא חושב עליי בכל מקרה'
היד הזרה הולכת למקומות חדשים, וכפתור הג'ינס ניקרע שוב.
'למה לבשתי את הג'ינס הזה? הוא נקרע ככה בגללך, אתה זה שהרס אותו כשעשינו שטויות אצלך...'
המגע כל כך נעים, והם מחבקים ומנשקים, ממש כאילו היו מאוהבים, על אף ששניהם יודעים שזה לא יקרה לעולם.וכשהם כבר במושב האחורי והכל מקבל אור שונה לחלוטין. הוא כניראה התכונן, לפי המקום שבו הם שם את הקונדומים. היה הרבה מגע והרבה נשיקות.. והשאר ניגמר מהר, או אולי כך זה רק היה נדמה לו.
הוא הסיע אותו חזרה הביתה, וכבר כבו האורות ברחוב, הוא חזר הביתה עם מחשבה אחת:
'בוגד.. לא מרגיש כל כך רע, או בכלל'
ונולדה מחשבה חדשה- 'תחזור מת"א, אני רוצה לראות אותך.. אני רוצה לראות אותך כל כך.. אוהב..?'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TsukiShiro