החופש הזה נאה. מאוד נאה.

אתמול קמתי מאוחר, לוזוכר ממש מתי, והזמנתי לי כרטיס ל"רקויאם לחלום" שהציג בסינמטק.

חשבתי ש"גשם בלתי נראה" תבוא ראות את זה איתי אבל אחותה המליצה לה לראות את זה בשלב יותר מאוחר של החיים, כי זה סרט קשה.

המף, לא משנה. הצעתי ל"הבוס" לבוא איתי וגם הוא הזמין כרטיס.

קצת מוזר לי שאני לא זוכר מה עשיתי אתמול עד 7:00, יש סבירות גבוהה שפשוט התבטלתי. איכות.

ב7:00 הסרט התחיל, אני ו"הבוס" תפסנו מקומות טובים והיינו מוכנים לסרט קשה.

הוא היה קשה. אכן קשה. מי שאוהב סרטים עם סוף טוב וחיוכים לא צריך לראות אותו, מי שאוהב סרטים אמיתיים עם צילום גאוני ומשחק מצויין חייב לראות את זה. זה היה סרט ממדרגה ראשונה. ממש מצויין.

אחרי הסרט בדרך אליי הבייתה לא הפסקנו להגיד דברים כמו: "דאממיט.. זה היה סרט.." זה כאילו תקוע לך בגרון. סרט שמשאיר חותם, ללא ספק.

הגענו אליי הבייתה, השמעתי ל"הבוס" קצת מוזיקה טובה שמצאתי בדיסקים ישנים וכ'ו. עד שפתאום שרתה עלינו רוח הנוסטלגיה. "הבוס" סוגד לדמות ג'ובאני, מפוקימון, כבר מכיתה ז' אם זכור לי נכון. נזכרתי שיש לי משחק פוקימון שמלא זמן לא נגעתי בו. אז אמרנו what the heck והתחלנו לשחק. זה היה כל כך כיף! האיכות, האיכות. לאכפת לי מה אתם אומרים, משחקי הגיים-בוי של פוקימון פשוט כיפיים.

שיחקנו עד שפתאום נהיה 3:00 בלילה ואז נפרדנו והלכתי לישון.

היום התעוררתי והייתה הודעה מ"גשם בלתי נראה" בפלאפון שלי. היא רצתה ללכת לים. גם לי פתאום היה חשק. אז התחלנו לארגן יציאה אבל "די", "אולאלון" ו"יערית" ביאסו ולא יכלו לבוא. ואז חשבתי: "היי, אולי אני סתם אסע לת"א לפגוש את "ג'יימי" ו"קפטן אפריקה"?" ואז דיברתי איתם ו"ג'יימי" לא יכלה. 

אז לא נסעתי בסוף. חבל.

עבדתי קצת בפוטושופ. עיצבתי לאיזה מישהו שאני מכיר מהאינטרנט את הבלוג החדש שלו. הריי: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=111319

יצא עיצוב נחמד מאוד לדעתי.

"ג'יימי" ביקשה שאני אצטלם בשבילה, אז הצטלמתי.

והנה התמונה:

עילגות מירבית, אני יודע.

עוד מעט אני יוצא לצילומים עם ההפקה של "הבוס" ואז נחזור אלי הבייתה לעשות שטויות.

אולי גם נצא לשחק ביליארד או משו. סרט? לאדע. יהיה טוב.

מאוד מתאים לי כל העסק של לא ללכת לגדנ"ע. השבוע חופש הזה מסתדר לי טוב בלו"ז. למרות שאני יודע שכשהחבר'ה יחזרו אני ארגיש שפספסתי.. טוב נו.

עד כאן להיום.

ממבו ג'מבו.