אתמול רציתי לעדכן אבל ישרא לא רצה לשלוח את הפוסט.

אז הזה הוא כמו שכתבתי אותו אתמול בוורד:

"אתמול היה מצחיק בצילומים. סיימנו את רוב הסצנות ואז הלכנו לאכול פיצה.

הבחור רצה לשאול לכמה חתיכות לחתוך את הפיצה, אבל הוא היה אתיופי מידי אז הוא צעק עלינו: "כמה לחתום? כמה לחתום!?" כמובן שלא הבנו אותו איזה שעה ואז הוא צעק על אחד השחקנים במבטא כבד: "אתה מבין עברית!?" בסוף הבנו אותו וקיבלנו את הפיצה חתומה ל8 חתיכות. כיפאק היי.

התחלנו לאכול והשחקן שההוא צעק עליו ישב שם בשוק מהעובדה שהעילג הזה ירד על העברית שלו. הוא חשב על איך לנקום בו, זו הייתה כזאת שיחת סיינפלד. הוא היה כזה ג'ורג'. זה היה דיי מצחיק.

בסוף הוא יצא שפן וסתם קילל אותו במרוקאית, החלטתי שאני אצטרך לנקום במקומו אז לקחתי מפית ועט, הלכתי לעילג ושאלתי: "תגיד? אתה מוכן לחתום לי כאן בבקשה?" ועשיתי עם העט תנועה של סכין. הוא נתן בי את אחד המבטים היותר רעים אז הסתלקתי משם בגיחוח.

אני ו"הבוס" חזרנו אלי הבייתה ושוב שיחקנו פוקימון (ראה פוסט קודם), הפעם עד 4:00 בלילה.

כמה איכות, שיו.  

קמתי היום ב12:00. אני כל כך מרוצה משעות השינה, הן גורמות לי אושר רב.

"חלום מכונף" סיים ביצפר מוקדם (הבריז) ובא אליי, חרשנו על הקיים קיוב עד שהגיע הזמן לצאת לאוניברסיטה.

ברגע שיצאנו עליתי על עובדה מצערת מאוד - חם! חם לי נורא! ואני אדם שמאוד סובל מחום.. אני אוהב את הסתיו.

הגענו לשם והשיעור עבר ל-א-ט כי לא היה מיזוג. היה לי נורא קשה להתרכז.

חזרנו באוטובוס, ירדנו בתחנות שונות.

הגעתי הבייתה, התארגנתי לאימון ויצאתי.

בעודי במונית גיליתי שלא ממש התארגנתי. אימרו לי אתם, כמה גאוני זה ללכת לאימון בדמינטון ולשכוח את המחבט?

כן, אני אידיוט.

הגעתי לשם והמאמן נתן לי את המחבט של אישתו, שהוא בסדר אבל נורא שונה מהמחבט שלי. היה לי נורא קשה לשחק איתו.

אח"כ "הבוס" הגיע ונתן לי את המחבט של "הגיר" וגם זה היה קצת עצוב.

אז הפסדתי הרבה משחקים בהתחלה ובשעה האחרונה כבר התרגלתי קצת וניצחתי שלושה משחקים יפים ברצף.

אז זה הסתיים ברוח טובה.

אני ו"הבוס" הלכנו אלי הבייתה ברגל, איכשהו הצלחנו לקחת את הדרך הארוכה ביותר וזה לקח לנו שעה שלמה. זה היה מאוד עגום.

ואז אכלנו.

ואז שיחקנו.

ואז הוא הלך.

ואז התקלחתי.

ואז.. התחלתי לכתוב.

ועכשיו אני אלך לישון כי מחר אני נוסע לת"א לפגוש את "ג'יימי" ו"גונדולין". יא! :]"

ועכשיו העידכון של היום.

התעוררתי ב10:00 כי לא רציתי לאחר ל"גונדולין" ו"ג'יימי".

נסעתי לתחנה המרכזית עם נהג מונית מגניב, דיברנו על מוזיקה והיה מצחיק. "גשם בלתי נראה" התקשרה אליי וכשאמרתי לה שאני מדרך לתחנה היא אמרה "לא משנה, אז ביי.." לאדע. קצת מוזר.

לקחתי אוטובוס ב11:30 והגעתי שעה אח"כ כבר לעזריאלי. לא היו פקקים, דיי חביב.

אז התקשרתי ל"ג'יימי" ואז ל"גונדולין", שניהם הודיעו שייקח להם קצת זמן. טוב נו, זמן איכות עם האייפוד.

"גונדולין" הגיע קודם, ישבנו קצת ודיברנו. "ג'יימי" הגיעה מאוחר יותר עם חברתה, שהייתה אמורה להיות שידוך ל"גונדולין" ששנינו קיווינו שיצליח.

אז כן, ראיתי את "ג'יימי" והיא נראית מהמם. עיניים מטריפות. ביטחון עצמי קצת נמוך אבל ממש אחלה בחורה.

הסתובבנו, אכלנו, הסתובבנו בלה בלה.. כל הזמן אני ו"ג'יימי" ניסינו להתרחק מ"גונדולין" ואישתו לעתיד כדיי לתת להם זמן לבד אבל הם רק רדפו אחרינו והתפלאו שאנחנו נעלמים להם. אהם, רמז רמז, אהם. היה קטע טוב שנכנסנו לאיזה חדר אחזקה של אמפי בגג של עזריאלי, חשבתי שהתמזל מזלי שהוא פתוח ונמצא שם דברים מעניינים אבל מישהו היה בפנים אז התחפפנו.

כשחברה של "ג'יימי" הלכה הלכנו לבית של "גונדולין". ניסינו לנגן ולשיר, אבל אני לא משהו בשניהם.. לנגן אני יודע מאוד קצת ולשיר אני לרוב יודע אבל היום זייפתי דיי הרבה, לאדע למה. קצת מוזר. אז קיצר יצאתי קצת נוב מוזיקלי אבל לא נורא.

ו... בסביבות 6:30 אני ו"ג'יימי" נפרדנו מ"גונדולין" בסנטר והתקדמנו חזרה לעזריאלי. דיברנו לנו קצת על נושאים שונים.

למרות שהיא הכחישה אני חושב שניפצתי לה את הבועה שאני מושלם והכל. היא ראתה שאני לא נראה כזה טוב, אני יודע את זה כי.. אמרתי לה מלא פעמים כמה טוב היא נראית ולא שמעתי את זה חזרה. לא שנעלבתי, כמובן, גם צפיתי את זה. אז לוחשוב. פלוס הייתי קצת עקום היום, החום הרס אותי ולא הייתי מרוכז.. לא הייתי ממש מחובר למציאות ומלא פעמים אני כזה: "מה..? על מה דיברנו?" אפס שכמותי. בלעט.

היא ו"גונדולין" גם חושבים שאני שותה יותר מידי. וזה כל כך לא נכון.. אני שותה בקושי כלום, וגם זה רק פעם בשבוע...

רגע אחד שהרגשתי ממש טוב היה כשאני ו"ג'יימי" הלכנו מחובקים בקניון. הנה אני הולך מחובק עם בחורה אחלה ואני לא על אלכוהול. אבל זה נגמר דיי מהר כשהיא הורידה לי ת'יד כשקנינו קולה או משו..

המף.. כן... אם לא הייתי כזה נמושה אולי הייתי מנסה להתקרב אליה יותר. היא נחמדה, יפה, משעשעת, לא חושבת שאני אידיוט (או לפחות לא נראה לי), אז למה אני לוזר? עדיין תקועה לי בראש הגישה של: "מי לעזאזל בכלל תרצה להיות איתך כשהיא שפוייה?! עזוב בנות בשקט, הן לא רוצות אותך בכלל.." כל זאת פלוס העסק שהיא כל כך חשבה שאני מושלם לפני שנפגשנו... לא יכולתי אפילו להחזיק לה את היד, למרות שרציתי.

ואז חזרתי הבייתה ו... עכשיו אני פה.

אני רוצה לקבוע עם "הבוס" אבל בשביל זה אני צריך להרים טלפון. ואני עצלן. טוב נו..

אבל כן נהנתי. אני כבר רוצה לפגוש אותם שוב. :]

עד כאן להיום,

לילה טוב.

ממבו ג'מבו.