אני מרגיש רע.

אני מרגיש מאוד רע.

לא בגלל ההאנגראובר, בגלל שאתמול רמסתי חלק גדול מהעקרונות שלי.

אני אספר את הסיפור המלא, למרות שרק חלק אחד מתנגן לי עכשיו במוח שוב ושוב.

חיכיתי עד 1:30 כש"גשם בלתי נראה" קראה לי לפגוש אותן בעיר.

לקחתי ג'קט עם כפוצ'ון כדי להסתיר את התספורת הצבאית החדשה שלי.

עברתי לייד האימג', הייתה שם התקהלות ערסים ענקית. כל אחד שהביט בי קיבל חזרה מבט של הרג ומייד הסיט את מבטו. זה היה דיי מצחיק.

פגשתי את הבנות בעדן. הן כבר קנו וודקה ב18 של "יערית", המון מזל"ט וכ'ו. קנינו ספרייט וזזנו למכוך הבלטה לשתות.

אף אחת לא רצתה את השלוק הראשון אז פשוט לקחתי את הבקבוק והורדתי ארבעה. משם הפסקתי לספור. אני רק זוכר ש"יערית" לא יכלה להוריד את הנקי אז עשינו לה קוקטייל עם מלא ספרייט, ש"די" כל הזמן התלוננה שזה דוחה ושאני ו"גשם בלתי נראה" הורדנו את רוב הבקבוק. וכמובן, היינו הכי פחות שיכורים. אני זוכר שהמון פעמים באותו הערב המבטים שלנו ננעלו, וזה חדש, כי לרוב המבוכה גורמת לנו להסיט מבט. אבל לא, פשוט הבטנו.

בשלב מסויים הגיעו שני חבר'ה שפגשנו ביום שישי הקודם. אני ו"גשם בלתי נראה" נשארנו איתם כשהשאר נעלמו. דיברנו קצת וכ'ו, ל"גשם בלתי נראה" היה קאטר (cutter או איך שלא כותבים את זה) בתיק. הייתה תוכנית זדונית לגנוב את דגל ארה"ב ממלון הילטון. כבר לא יכולתי לחכות. כשהשניים שמעו על התוכנית הם החליטו לבוא איתנו. 

לפני שיצאנו לפשוע הלכנו לכיכר להודיע ל"יערית" ו"די" שאנחנו הולכים. איכשהו הצטרפו אילינו עוד שני אנשים, אחד נישק את "אווצ'י גירל" שבוע שעבר ואחד שלא הכרתי.

אז יצאנו לנו בהרכב הזה למלון הילטון. כל הנגררים נגררו מאחור כשאני ו"גשם בלתי נראה" הלכנו בקצב מהיר זה לצד זו לפני כולם.

הגענו למלון. אף שומר לא הביט בנו. אדרנלין זורם בכמויות כשאני ו"גשם בלתי נראה" מורידים את הדגל מהתורן. הוא היה מחובר בארבעה צמידי פלסטיק לעמוד. אחד אחד הקאטר שבר אותם ביעילות. כל הנגררים צחקו וצעקו דברים כמו: "אעלק! אתם לא שפויים! איזה קטע! וכ'ו." כשאני ו"גשם בלתי נראה" רק הבטנו זה בעיני זו וחייכנו חיוכים זדוניים של: "we ROCK!"

הדגל התנתק, קופל ואוכסן בתיק של "גשם בלתי נראה" כשהתחפפנו מזירת הפשע. האדרנלין, אני מת עליו. וגם "גשם בלתי נראה", אני בטוח. כי כל הדרך התלהבנו (וסגרנו מראות צד של מכוניות חונות, אבל זה פרט שולי).

התאחדנו עם "די" ו"יערית". המשכנו להסתובב. איכשהו יצא שאני ו"גשם בלתי נראה" נעלמנו ל"די" ו"יערית". באותו רגע חשבתי על "ג'יימי" ורציתי להעמיד את "גשם בלתי נראה" במילה שלה.

אני: "תגידי, אם אני אתחיל לצאת עם מישהי, זה יפריע לך..?"

היא: "אם אני אגיד כן אני אצא ממש זונה... היא נחמדה?"

אני: "כן."

היא: "יפה? חכמה?"

אני: "כן."

היא: "לך על זה."

ראיתי שה"לך על זה" לא נאמר מעומק הלב והיא גם לא הביטה לי בעיניים כשהיא אמרה את זה.

פגשנו בדרך אנשים מעניינים. אחד שלמד איתי ביסודי, אחת בכיתה שלי עכשיו, היה מעניין. בסופו של דבר התאחדנו עם "די" ו"יערית" והלכנו לאתר בנייה, איפה שנוח לבנות להשתין. go figure.

הן תמיד נכנסות בתורות. "די" נכנסה ראשונה. "יערית" אמרה שהיא רוצה להתנשק, יומולדת, מגיע לה. "גשם בלתי נראה" הביטה בי ואמרה: "ממבו.." בשנייה הזאת אמרתי: "לא תודה." והסטתי את מבטי. שתיהן צחקו. "גשם בלתי נראה" אמרה שזה לא מה שהיא התכוונה.. לא הפנתי את מבטי חזרה. נשענתי כזה על עמוד עם הראש. "ממבו.. אני רוצה ממך נשיקה." אמרה "גשם בלתי נראה". "לא." עניתי. "נו.. נשיקה אחת על השפתיים. בבקשה." היא אמרה בקול קצת עצוב. "לא. אנחנו על אלכוהול. רק מאהבה.." עניתי וקברתי את הפנים בעמוד. "די" כבר יצאה, היא ו"יערית" התחילו לשיר: "נשק אותה!" התעלמתי. "כן, רק מאהבה! למדתי את זה ממך. אני מחכה, קדימה." הבטתי עליה מזווית העין, היא עמדה שם בעיניים עצומות וחיכתה. עצמתי עיניים, שמתי יד על העמוד וקברתי בה את פניי. כמה כוח רצון זה דרש... "נו, ממבו." הקול שלה נשמע הרבה יותר קרוב, פקחתי עיניים והיא עמדה ממש מולי. "לא.. לא!" אמרתי והתרחקתי קצת. "לא מוכן. לא כשאת שיכורה.." היא השפילה מבט ונכנסה לאתר בנייה, "די" ו"יעירית" כבר נכנסו קודם.

כשיצאנו אני ו"גשם בלתי נראה" שוב הלכנו יחד. קצת הקדמנו את השאר. "אתה עדיין חייב לי נשיקה." היא אמרה. "לא, את יודעת שאני נגד זה." היא: "אתה לא מבין.." היא התחילה לאמר משהו כש"די" ו"יערית" התפרצו ואמרו: "נו תנשק אותה כבר! מה הביג דיל?" נשענתי שם על גדר אבן והסתרתי את פניי. "גשם בלתי נראה" הסתובבה ואמרה להן: "מה הבעיות שלכן? אתם מוכנות ללכת רגע? אני ו"ממבו" צריכים להיות לבד." הן הלכו.

היא: "קדימה."

אני: "אני לא מסכים."

היא: "למה?"

אני: "כי את על אלכוהול. את לא מתכוונת ברצינות."

היא: "אני שפוייה לגמרי."

קמתי מהגדר והבטתי לה בעיניים. היא לא שיקרה. היא עמדה זקוף לחלוטין ודיברה בנחישות. התקרבתי אליה.

היא: "בקושי השתכרתי."

אני: "אז מה.. אם לא היית שותה לא היית רוצה. זה לא אמיתי."   

היא: "איך אתה יודע? שאלת אותי?"

אני: "לא בדיוק... אם לא היית שיכורה היית רוצה?"

היא: "כן."

אני: "ואת ממש בטוחה בזה?"

היא: "כן."

אני: "טוב, עברו שישה חודשים.. את תיאלצי לעדכן אותי."

התקרבנו והתנשקנו. חיבקנו אחד את השנייה חזק ולא הרפנו. היא מנשקת כל כך טוב, לא רציתי שזה ייגמר.

אחרי בערך חצי דקה היא התנתקה ואמרה: "לא.. לא "ממבו" אני מצטערת! אל תשנא אותי! אני מצטערת.." היא אמרה ונשכבה על גדר כשידיה מכסות את פניה. רק אז הבנתי מה עשיתי. הייתי בשוק. עניתי לה: "אני לא יכול לשנוא אותך.. אני אוהב אותך כל כך...." היא אמרה: "אני מצטערת! אני לא מאמינה שעשיתי את זה.. אני הבנאדם הכי מגעיל בעולם! לא יודעת מה אני רוצה.. אני פוגעת בכולם.. תקשיב לי!" היא אמרה וקמה מהגדר. היא הביטה לי ישר לעיניים. "אתה תצא עם ההיא שסיפרת לי עליה קודם. אתה תהיה חבר שלה. אתם תהיו מאושרים יחד ואתה תשכח ממני. ברור?" השפלתי מבט. "אני לא יכול לשכוח ממך.." אמרתי והבטתי חזרה אליה. "אתה חייב. אני לא בנאדם טוב.. אני רק אפגע בך. גם איבדתי את הכתובת לבלוג שלך ואני אוסרת עליך לשלוח לי אותה!" היא ענתה כשקולה הופך יותר ויותר עצוב. הינהנתי בהסכמה והתחלתי ללכת.

היא הלכה ליידי ואמרה: "אני כל כך מצטערת.. כל כך. אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה! אני כזאת דפוקה.." "את לא דפוקה. את הבנאדם הכי מדהים שאני מכיר." עניתי. "אני כן דפוקה. תראה אותי! למה אני לא בוחרת במה שטוב.. למה.? אוף.." היא ענתה בעצב. "תקשיבי." אמרתי לה, "אל תרגישי רע עם עצמך.. זה לא ש.." היא התפרצה וקטעה אותי: "אני מצטערת לא כי זה לא היה טוב! כי הייתי פשוט רעה שעשיתי לך את זה.. אולי נשכח שזה קרה? אני רוצה להיות ידידה שלך! נשכח שזה קרה? בבקשה..?" "אני לא יכול לשכוח. אבל אני תמיד אהיה ידיד שלך. כבר אמרתי לך את זה פעם." עניתי בקול עצוב. לא יכולתי להתעודד. היא הסיטה את המבט שלי בעדינות אליה וחייכה חיוך עצוב, "אז תחייך." לא הצלחתי.

המשכנו להסתובב. נהייתי מדוכא יותר ויותר. "גשם בלתי נראה" ראתה את זה. בקטע אחד היא ביקשה להשאר עם "די" לבד. "יערית" אמרה שהיא לא מתכוונת להשאר בצד ביומולדת. אני התרחקתי, מצאתי דרך שהלכה בזיגזג, נשענתי על חלק אחד עם הגב ועל השני עם הרגליים וקברתי את הפנים בברכיים. בכיתי בשקט, בלי דמעות. כמה דקות עברו ואיזו ילדה יפה שמה לי יד על הכתף. "גבר, הכל טוב?" היא שאלה. "לא ממש.." עניתי לה. "חייך, החיים יפים!" היא אמרה והתרחקה. חברה שלה המשיכה להביט בי. לאדע מה היא לקחה.. לא היה לי אכפת. ישבתי שם עד ש"די" התקרבה ונשענה לי על הרגליים. "אתה עצוב, מה קורה?" "כלום." עניתי. "זה לא נראה כמו כלום.." היא אמרה. "אני אתמודד עם זה." עניתי. "אני יכולה לעזור?" היא שאלה. "לא. אני רק צריך קצת זמן לבד לחשוב, זה הכל." אמרתי וקבתי את פניי בברכיים שוב. "בסדר, אם תצטרך אותי אני פה לייד." היא אמרה והלכה.

עברו כמה דקות עד שהלכנו משם. שוב להשתין.. מה שוודקה עושה. כשישבנו שם אחרי שלכל אחת היה תור, או לייתר דיוק כשהן ישבו ואני עמדתי לייד עם הראש בקיר, "גשם בלתי נראה" התחילה לדבר. "היי, "דיי", את חברה ממש טובה שלי. רק רציתי שתדעי את זה. תודה." "די" אמרה לה משהו דומה. "גשם בלתי נראה פנתה אל יערית ואמרה לה: "גם את, את חברה ממש ממש טובה שלי." "יערית" חייכה. היא התעקבה שנייה ואמרה: ""ממבו", אתה ידיד ממש ממש טוב שלי. אני מצטערת, באמת. אנחנו ידידים, נכון...?" הסתובבתי מהקיר והבטתי לה בעיניים עצובות. "כן." עניתי. "אז בבקשה תשב איתנו.." היא אמרה. ישבתי. עברו אנשים ודיברנו איתם.. היה דיי מצחיק, עד שנמאס והלכנו לכיכר.

פגשנו בכיכר מישהו מהשכבה ש"גשם בלתי נראה" הייתה דלוקה עליו בכיתה ט', עד שהיא נדלקה על מישהו אחר, שאותו חיפשנו קודם. "יערית" ניסתה לשכנע את "גשם בלתי נראה" ללכת לנשק אותו. "די" ניסתה לשכנע אותה שלא. אני שתקתי. "גשם בלתי נראה" נראתה נחושה לא לעשות את זה עד ש"יערית" לקחה אותה הצידה לשיחה. בזמן הזה "די", ששמעה מסתבר שיש מצב שאני אצא עם מישהי, קיבלה ממני קצת פרטים. כל כך חשבתי על "ג'יימי" יום קודם ובאותו הרגע הרגשתי שבגדתי בה. "גשם בלתי נראה" חזרה מהשיחה עם גישה קצת שונה. היא שאלה את דעת כל אחד מאיתנו. "יערית" אמרה שכן. "די" הפכה נטרלית. אני רק הנדתי בראשי לשלילה. בעודה מתלבטת חששתי שהנשיקה שלנו נופלת לאותה קטגוריה של הנשיקה הזאת. נשיקות הV. "אותו אהבתי בכיתה ט', נתנשק עכשיו, נסמן V. הוא אוהב אותי אבל אנחנו לא יחד, התנשקנו, סומן V." זה הפחיד אותי. זה הגעיל אותי. זה העציב אותי.

לא יכולתי להתמודד יותר, לא רציתי לראות את סוף הסיפור. השעה הייתה כבר 4:30 גם ככה. אמרתי להן שאני הולך. "די" ביקשה שאני אשאר, "יערית" לא ממש התייחסה ו"גשם בלתי נראה" הביטה בי במבט מאוד עצוב. לא הצלחתי להסתיר את העצב שלי.

"אז.. ביי, לילה טוב." אמרתי ושמתי את האוזניות. ראיתי אותן מנופפות לי. כיוונתי את המוזיקה על פול ווליום כדיי לא לשמוע את עצמי נושם בכבדות.

הלכתי מהר הבייתה. סצנת הנשיקה עברה לי בלופ בראש. לא האמנתי.. החלום שלי מכיתה ח' התגשם ואני מרגיש שמגיע לי למות.

נגדתי כל מה שהאמנתי בו. נשיקות רק מאהבה.

התקווה היחידה שלי היא שהיא לא שיקרה, שזה באמת היה מאהבה. אני יודע שהיא לא הייתה שיכורה.. אבל גם במקרה הזה הרגשתי מנוצל.

הרצתי לעצמי בראש את החלק שבו היא אמרה: "לא כי זה לא היה טוב!" וניסיתי להתעודד. זה לא ממש עבד.

"אולי זה כן מאהבה? היא אמרה כן.. היא אמרה!" המשכתי להגיד לעצמי בדרך הבייתה.

קיוויתי שדמעות ייקחו חלק מהכאב, אבל דמעות לא באו. לא באו כבר המון זמן. הדמעה האחרונה הייתה כשנפרדתי מ"מיס ניצוץ", אז גם הייתה הנשיקה האחרונה. חשבתי שמן הראוי שהדמעות והנשיקות יחזרו באותו לילה. אבל כל מה שנחשב "ראוי" כבר נרמס. והדמעות לא באו.

הגעתי הבייתה, שלחתי ל"קפטן אפריקה" הודעה וביקשתי שלא ישנא אותי כשהוא יקרא את הפוסט הזה. הוא סמך עליי, אני סמכתי על עצמי. שנינו טעינו. אני לא אותו בנאדם שקיוויתי שאני.. אכזבה מעצמי. הכאב הכי גדול.  

התעוררתי ב12:00 עם האנגאובר. כדורים סידרו את זה. דיברתי עם "קפטן אפריקה", לא הצלחתי לספר לו מה קרה. אז התחלתי לכתוב את הפוסט.

וכאן אני עכשיו. עדיין ללא דמעות. גם מרגיש יותר טוב אחרי שכתבתי את כל זה..

אני מרגיש צורך מסויים לבקש סליחה מ"ג'יימי", צורך לא ברור. אין בינינו כלום עדיין אבל אני מרגיש כאילו בגדתי בה. אז סליחה, "ג'יימי", סליחה...

לאדע מה לעשות עכשיו.. יש לי חזרות לסרט. אני חייב להתאפס.

עריכה:

אחרי שיחה עם "קפטן אפריקה" באייסיקיו ראיתי את הדברים באור שונה. הוא גרם לי לראות שלא נגדתי אף עיקרון שלי. אולי היינו על אלכוהול, אבל לא היינו שיכורים מספיק בשביל להאשים את האלכוהול בהחלטה ששנינו החלטנו מהלב. והריי היא אמרה שהיא הייתה רוצה גם אם היא לא הייתה שיכורה, היא נראתה אמינה כשהיא אמרה את זה. הוא גם הסביר לי ש"גשם בלתי נראה" כנראה מבולבלת ומאוד לא יודעת מה היא רוצה, אבל שהיא כן רוצה גם אותי. היא כן רצתה לנשק אותי. אסור לנו להיות יחד עכשיו, כשהיא לא יודעת מה היא רוצה, אבל הנשיקה הזאת סימלה שכן יש משהו. שהיא כן.. אוהבת אותי? לפחות קצת. זו כן הייתה נשיקה של רגש, לא נשיקה של V. אני רואה את זה עכשיו.

אי אפשר להאשים אף אחד מאיתנו במה שקרה, היא מבולבלת ואני לא יכולתי לוותר על החלום שלי מאז כיתה ח'. אני חושב ששנינו הרווחנו מהלילה הזה, ולא, אני לא מדבר רק על הדגל.

זה רק תקציר של השיחה שלנו. הוא גרם לי להבין עוד דברים, עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב. לא סתם, משוחרר. אני לא מתחרט.

אם איי פעם, בעתיד המאוד רחוק (עכשיו אני חושב על "ג'יימי" קצת יותר.. אני מתגעגע כבר.), נהיה יחד, הנשיקה הזאת סימלה את ההתחלה.

"קפטן אפריקה", תודה רבה לך, על זה שאני יכול לסמוך עליך. הפוסט הזה מוקדש לך. 

עד כאן להיום,

ממבו ג'מבו.