שוב עוד בוקר ועל הצג של הטלפון מופיע 3 שיחות שלא נענו , ממך.

למרות שביקשתי בכל דרך אפשרית שלא תנסה ליצור איתי כל קשר לא משנה מה. אך לשווא.

אז החלטתי לענות,לתת לך להוציא את מה שיושב לך על הלב .. אחרת לא היית מתקשר כל כך הרבה מדי יום.

ואז זה הגיע ....

החלטת לומר שאתה מתגעגע פעם אחר פעם ואני מנסה להתעלם ולעבור הלאה אך אתה מתעקש.

שומעת את המחנק מהדמעות שבגרון ואתה מוציא שיעול להסוואה.

אני קפואה.

לא מוצאת הרבה מילים לומר לך, בעצם מספר מילים שחזרו על עצמן שוב ושוב להפגין אדישות וקרירות איומה.

" אני אוהב אותך " אמרת בקול מתחנן ליחס.

" מצטער " הוספת.

ואני באותן שניות מעבירה לי בראש אינספור רגעים תמונות במהירות מטורפת אבל לא נותנת לעצמי להיכנע.

כי את הקטעים האלה כבר ראיתי ממך בעבר. הפרחת הבטחות באוויר,הצטערת,אהבת,התגעגעת ...

אבל בעצם רק הכאבת!

למזלי הנסיך הקטן החל לבכות ומיהרתי לנתק.

לא מצאתי עוד מה לומר.

למחרת,הגיעו פרחים.

התפלאתי. ממתי אתה , כן אתה .. שולח לי פרחים? פעם אחת רק שלחת והיא הייתה בתחילתו של הקשר לט"ו באב.

מאז? זכר לעלה של פרח לא ראיתי.

הוצאת מתוכי כל רגש ולו הכי פעוט שהיה קיים עבורך,אלייך.האהבה כבתה. איננה עוד.

אתה עבורי בסה"כ עבר.

השקט קצת מוזר,אבל זה משהו שעוד אלמד להתרגל אליו.