אז החלטתי שאנסה שוב. הפעם לא בשבילי אלא בשביל הנסיך הקטנטן שלי.

בשבועות הללו בנפרד הרצתי לי בראש מיליוני סרטים ומחשבות על העתיד שלו, שלנו. ונאנחתי.

אז ניתנה כאן הזדמנות,שאני מקווה שתדע לנצל אותה על הצד הטוב ביותר.. ולהוכיח, כן כן במעשים שאתה אכן השתנת.

מצד אחד הימים ככול שעברו עשו לי רק טוב,הרבה נחת ופשוט שקט שכל כך התגעגעתי אליו; אבל מנגד מצאתי את עצמי בעצם

מתגעגעת אלייך, למרות כשנעצרתי לחשוב מה לעזאזל קורה לי ואיך...לא מצאתי את התשובה המדוייקת בכדי להסביר

אבל הרגש גבר על ההיגיון בפעם הראשונה בחיי. משהו שאני לא תמיד בעצם בעדו. כי לפעמים עם כל הרגש....צריך להקשיב

להיגיון .

אבל בהחלט נתתי לעצמי ללכת אחרי הרגש,הרגש העצום. הרגשתי איך הלב מתפוצץ מגעגועים לחיבוקים החמים שלך בלילות

לאהבה שלך,לנשיקות,לליטופים,לסקס,לחיים לצידך. באותם רגעים כל אותם כעסים נמוגו כלא היו. כל הכאב התעטף לו באהבה

אבסולוטית אחת.

הריח שלך שאני כל כך אוהבת עושה לי טוב.

לא יודעת אם אני יכולה להעיד ולהגדיר שאני 'מאושרת' אבל כולי תקווה שזה רק עניין של זמן. שגם זה יגיע.

שתראה את הבן שלך ואותי ותבין שאנחנו המשפחה שלך,שלתפוס חלק גדול מהחיים שלך זהו התפקיד רק שלנו.

שהנישואים האלה יכולים להחזיק מעמד שנים ארוכות[קיטשי אה?..]

שתעמוד לצידי,שתגונן,שתאהב,שתפנק,תלטף,תנשק תעריך את מה שיש לך בידיים.

ולא תיתן לאף אדם להתנהל במקומך מולי.

יש לך אותנו,

מחכים לך כל יום בבית שתשוב מהעבודה לזרועותיי,לחיבוק חם ואוהב.

מכל הלב.

אבל באמת שמכל הלב.