מה בסה"כ ביקשתי,

ממך..

בשבועות האלה שאני כל כך צריכה אותך לצידי,תומך,מחבק,אוהב.. אתה לא באמת כאן.

בלילות בלי שינה,כשפתאום טיפה כואב לי,אתה עמוק בתוך השינה,נינוח,שלו. מתעלם מתחנוניי.

שאני מחפשת רק את המגע שלך,שתהיה קרוב,שתראה כמה התגעגעתי כשאתה חוזר מהעבודה,אבל עבורך יש דברים שהם קודמים לכך.

יש ימים שאתה אפילו לא מרים את הטלפון בזמן הפנוי שלך בעבודה לשאול לשלומי,לדאוג. לפחות להראות .

אבל אתה בשלך,

אני כאן מולך ואתה מסרב לראות. כמהה אלייך,שתראה לי שאתה באמת כאן,שבאמת ובתמים אכפת לך.

הרי יש משפט שאומר " אין עיוור יותר מזה שלא רוצה לראות " וזה בדיוק ככה.

מתי אתה באמת תתחיל לראות,שכבר יהיה מאוחר?

כשבלילה שיורד אני מצפה לחיבוק החם הזה במיטה שחיכיתי לו יום שלם,אבל אתה מסובב את הגב ושוקע בשינה.

תראה אותי,

בינתיים עודני כאן,מחכה,

מה בסה"כ ביקשתי ממך?

מכל מה שהיה לנו אז לא נשאר לי דבר

רק כאב בחזה.

מכל מה שקיוויתי לו אז, בתוכי מה נשאר

רק הרגע הזה.

וכל משחקי האתמול נשארו מאחור

עם שירי האישה האחרת שאת שמה לא אזכור.

עיני הילדה האוהבת כמו שכחו .....

את כובד ידך העוזבת

בלילה ההוא .

** 21:42 -

לנשום עמוק,לא להתעצבן..לא!!

איך שהוא תמיד יודע לעשות את זה כל פעם מחדש. אלוהים!

הסיפור שלנו התחיל מזה שהוא שלח לי הצעת חברות בפייסבוק בטענה שהוא חיפש בחורות בשם הזה והגיע אליי.

אני אישרתי,מה יש כבר להפסיד חשבתי לעצמי. ואז ראיתי שהוא מתחיל להציף אותי בהודעות והשיחה זורמת לה..

עד שנאלצתי לקטוע אותה כי מיהרתי לעבודה. אז החלפנו טלפונים. כשהייתי בדרך הוא התקשר,לא יכולתי לדבר הרבה ודחינו את השיחה.

בערב כשסיימתי משמרת ראיתי 2 שיחות ממנו וכמה הודעות . אז התחלנו לדבר בהודעות.

הימים עברו להם ובכל שיחה הועלה הנושא של הפגישה שכמובן טרם התממשה. אני גרה בצפון והוא באיזשהו חור במרכז.. לא היה לי

ראש לזה,אבל המשכתי לדבר איתו סתם כי נזה היה נחמד מדי פעם.

וככה הימים חולפים אין יום שלא עבר שלא קיבלתי טלפונים הודעות שלפעמים הייתי מסננת מרוב הכמויות שהן היו.

ואז זה היה יום שישי חול המועד פסח, מתחילת השבוע קבענו להיפגש והוחלט שהוא יגיע לצפון.

נפגשנו,לא התלהבתי. ישבנו בפאב נחמד קרוב לחצי שעה וכבר אז הייתי על קוצים ללכת בתירוצים שמחכים לי ואני ישנה אצל חברה.

כי לא רציתי שום דבר איתו. לא ראיתי בכלל פוטנציאל להמשך.

הוא כמובן ניסה לרמוז לי במלא דרכים שהוא היה שמח מאוד להישאר אצלי ולהעביר את הלילה אצלי כי יש לו נסיעה ארוכה.

אני כמובן לא השתכנעתי ולא עניין אותי. רק רציתי ללכת.

כשבאתי לצאת מהרכב הוא שאל במתיקות להפליא " אפשר לנשק אותך?" הנהנתי להסכמה.

והוא נסע לדרכו. כמובן שהטלפון לא הפסיק לצלצל מלא הודעות שהגיעו ממנו . לא יודעת לא מצאתי בו משהו, אבל הוא בשלו ..

פיתח רגשות,ציפיות. התחיל לדבר איתי על העתיד. ואני כמובן נלחצתי!

עד שהחלטתי שאני לא מעוניינת שהקשר יתפתח למקום רציני ואמרתי לו והוא כמובן נפגע ולקח את זה בצורה קיצונית מה שגרר

מצידו ומצידי ריבים מטופשים,עקיצות בלתי פוסקות עד שהובילו לנתק מוחלט.

שנה לא שמענו אחת מהשני שום דבר. לא פייסבוק,טלפון כלום. שנינו בפינה שלנו,לי היה מישהו ולו הייתה גם.

ואז סתם התעניינתי לשלומו(לא יודעת מאיפה זה נחת עליי) ושלחתי לו בקשה. הפעם אני. והתחלנו לדבר , ואז הייתה השיחה בטלפון בערב

השלמנו פערים של שנה שלמה.

אחרי שבוע הוחלט שניפגש,הוא שוב הגיע לצפון בשבילי. לא יודעת מה גרם לי באמת לפגוש אותו. ישבנו בבית קפה והשיחה זרמה

פתאום נהנתי להסתכל עליו,חייכתי..רציתי בקרבתו.

אחרי שהדייט נגמר חזרתי כולי מחוייכת הביתה והשיחות שוב זרמו להן. שבועיים אח"כ נסעתי לשבוע חופש במרכז אצל סבא שלי.

וכל השבוע שהייתי שם נפגשנו. גם אם זה היה לחצי שעה. והקשר התהדק לו. הכרנו יותר . באותו השבוע הוא אמר לי כשישבנו על החוף שהוא

אוהב אותי. אני נמסתי.

אחר חודש וחצי עברנו לגור ביחד אצלו. האהבה פרחה ועדיין פורחת. התחתנו לפני כחודש וחצי.

ואין ספק שזו הייתה סגירת מעגל.

וכמו שאומרים אם נועדנו להיות יחד אנחנו נהיה. וזה מה שהיה. גם אחרי שנה של נתק מוחלט אחד מהשנייה חזרנו כאילו לא היה דבר.

ותמיד שאנחנו נזכרים בהתחלה שלנו איך לא סבלנו אחד את השנייה אנחנו רק צוחקים.

ואם מישהו היה שואל אותו אז באותה שנה אם אנחנו נתחתן, הייתי פשוט מגחכת לו בפרצוף והולכת.