ביום שבת בערב .

הרגשה נפלאה לחלוטין.

אהבה שאינה תלויה בדבר,אהבה טהורה.

אני מאוהבת!!!!!!!!!!!!

אני באמת לא מבינה איך אפשר להיות כל כך אטום ולהגיב בנונשלנטיות מדהימה להפליא כשאני בוכה לך מכאב.

אחרי שלושה ימים שספגתי כל כאב, בשקט,לבד בלי להגיד כלום,לא התלוננתי.. רק חייכתי ואמרתי שהכל בסדר. איך אתה יכול לבוא ולומר לי שאי אפשר ככה מכל פיפס להתרגש.

אבל זה לא סתם "פיפס" כמו שאתה מכנה את זה,אני כמעט בסוף,אני כואבת,מודאגת,נטולת שינה.

אולי הכאבים הללו הם רק הכאב המדומה,ולא הבאמת שצריך להילחץ,אבל אני לא יודעת,אני רוצה ראש שקט לדעת שהכל בסדר,שהכל מתנהל בסדר,וזה סתם הליך שגרתי שקורה.

מאיפה האטימות הזאת,לסבל שלי..שפתאום אתה לא יכול לצאת מהעבודה סתם ככה כי זה לא רציני.אבל סתם ככה לא ללכת לעבודה כשמתחשק לך זה אפשרי ושום דבר לא יעמוד לך בדרך.

 אני רחוקה מאמא שלי,כל כך הייתי רוצה להיות לידה עכשיו..

אבל הנסיעה ארוכה ולא בא לי לעבור עוד כאבים באמצע שום מקום.

הלוואי והייתי שם לידה.

אני לא יודעת באמת מה אני עושה כאן,איתך..מבקשת כל פעם כוחות מאלוהים להתמודד.

כל התקופה הזאת לא יודעת איך שמרתי על איפוק,מישהו אחר במקומי כבר מזמן היה קם והולך.

אולי גם הגיע תורי?

השדים באים בלילה

קולעים צמות מהכאב

זה רק הלב שכואב לך

אל תדאגי

זה רק הלב.

למשמע המילה הזאת,עוהרת בי צמרמורת והדמעות מתמקמות להן ממש בקצה העין.

השיר של שלומי שבת לא מעט פעמים גרם לי לבכות כל פעם מחדש.

אני ואבא שלי לא מדברים כבר שלוש וחצי שנים וזה נושא שהוא נורא רגיש אצלי.

זה הגיע למצב של נתק מסויים בינינו,גם כשחיינו יחד תחת אותה קורת גג. וכמה שהראתי עם הזמן שאני אדישה לזה

כלפי חוץ, בפנים ההפך הגמור.

כאב לי כל כך לראות אותו מגיע מהעבודה ולא לדבר איתו כמו שהייתי רגילה,לראות איך הוא מדבר עם אחותי והלב שלי נצבט בחוזקה.

הוא בנאדם נורא קשה,ומאוד סגור דבר שמקשה מאוד כדי להגיע אליו איכשהו. הוא לא תמיד מדבר ולא תמיד משתף.

וזה כואב לי המצב הזה.

רק בשביל שיבין שיראה כמה הוא חסר לי,יום אחד ביקשתי סליחה. וסליחה לא כי עשיתי לו משהו ממש לא. רק בשביל שאולי זה יגרום

לו להשתחרר קצת,שיפסיק להיות מקובע בדרכים הישנות שלו . אבל גם זה לא עזר . והתייאשתי. מאז שניסיתי

בכל פעם שהגעתי הביתה חלפתי על פניו מבלי לומר מילה,או אפילו ליישר אליו מבט.

נפגעתי מאוד.

ומאמא אני שומעת שהוא דואג לי ושואל עליי אבל רק אותה הוא שואל. הוא מתעניין בכל זאת.

עד שלפניי כחודשיים וחצי בערך לקראת החתונה שלי העניינים טיפה התרככו,אומנם לא חזרנו לדבר כמו פעם אבל כשהייתי מגיעה לשבת

הביתה הייתי מנשקת אותו.

ולאט לאט זה הפך לקבוע,אנחנו עדיין לא מדברים כמו שצריך,שנינו בכל זאת עקשניים ויש לא מעט דברים באופי שאנחנו דומים.

מקווה שזה ישתנה בקרוב.

כי אני יודעת שהוא דואג לי , ושואל עליי.

רק שיראה את זה , מעט אפילו.

כי זה חסר לי. הוא חסר לי .

אבא , הזמן עבר ולא דיברנו אבא סלח לי

לקח לי זמן כדי להבין אתה שייך לי

כמו שאני שייך לך

כמו שאני אוהב אותך

בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר.