סוף סוף בהחלט אפשר לנשום לרווחה תוך כדי הוצאת אנחה של סיפוק,שקט ושלווה בו זמנית.

אומנם זה לא באמת הסוף של הסוף,אך זה צעד ענק בהחלט בדרך לשם.

והיד עוד נטויה.

"כל הנקודות כבר מתחברות לקו ......

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו " 

שבוע נפלא ובשורות טובות.

אחרי חודשים רבים כנראה שזה הזמן שבאמת פתחתי את העיניים למציאות שאני חיה בה.

לאחר שחטפתי סטירות שלא הצליחו לעורר אותי,

ועכשיו כבר שהמצב הפך להיות יותר מתוסבך, " שהיחס " מצידו עלה מדרגה הבנתי [אולי מאוחר ]

שאני חיה עם גבר אלים.

בכל המובנים.

כמובן שהוא התחרט , הוא בכה , הוא הצטער

אבל זה לא מה שמנע ממנו לחזור על זה שוב למחרת.

ושוב,ושוב.

החשק מכל דבר שיש בחיים האלה נעלם לי. הימים והלילות עוברים בדמעות לצד זה

שהמחסור בשינה עצום יש לי לטפל בילד שלי הקטנטן.

שעזרה הכי מינימלית אני אפילו לא מקבלת ממנו.

 אלוהים.

כל התקוות לשינוי היו לשווא. הוא מנסה לשנות אותי,להשתלט.

כל טיפת רגש אפשר לקרוא לזה אהבה שפעם באמת הייתה שום זכר

ולו הכי פעוט לא נותר ממנה . לא יודעת עדיין מה גרם לי להישאר.

אולי זה שבאמת ובתמים האמנתי וייחלתי לשיפור ושינוי אצלו ולו מעט

רק שאדע שיש באמת סיכוי.

אני לא מתחרטת ולו לרגע אחד על הדבר המדהים שיש לי בידיים

האוצר הקטן שממלא אותי ונותן לי את מלוא הכוחות לקום בבוקר

ולחייך חיוך אמיתי ורחב.

אני דווקא כן מתחרטת שזה ממנו.

כעת הדרך אל הסוף בטוחה.

רק עוד קצת וזה מאחורי.

וואו.

הרבה זמן לא יצא לי לשבת ולכתוב משהו.

הנסיך הקטן שלי הוא ההתעסקות העיקרית שלי כרגע. אה  ולנסות לישון לפעמים גם.

המחסור בשינה עצום,

אבל הוא עם כל זה הוא שווה כל רגע,שנייה,דקה,שעה של להביט בו ולהתמלא באושר.

זו אהבה שאין לתאר.

גם אם אנסה לא אצליח למצוא באמת את המילים המדוייקות בשביל רק לנסות לתאר.

האוויר,החיים הוא הכל.

אני אמא!

כן כן .. וזה לא נתפס לפעמים.

האהבה עצומה.

הלילות אינם לילות.

אבל זה עושה לי טוב.

רק מלהביט בו. אפילו ישן. נסיך שלי.