מאמינה שחלקכם הגדול שנכנס על פי הכותרת הבין על מה ועל מי אני מדברת.

כן, זוהי 'חמתי'.

כשאוספים את כל הדברים שקרו לנו באחרונה מגיעים לנקודת מוצא אחת - היא!

נכון שזה הדבר הכי קל להאשים אבל זוהי המציאות העגומה שלנו לצערי. הנישואים שלי כמעט והתערערו בגלל שלה

יש כל כך הרבה דברים לומר ולמלא את הראש של בעלי בשטויות, במניפולציות רגשיות שהיא מפעילה עליו כי היא יודעת

שזה תמיד יעבוד.

מאז הצעת הנישואין אני עוברת שבעה מדורי גיהנום בגללה.

היא מתערבת בכל דבר,חושבת שהיא יודעת הכל,והטעם שלה הוא גם שלי.היא הכי טובה בעולם ואני עושה רק רע לבן שלה

שלעזאזל הוא כבר בגיל שהוא לא צריך את הסינר של אמא שלו לנגב בו את השפתיים.

מנסה לעשות לי מצפון[בהתחלה זה די הצליח לה אבל לא להרבה זמן עד שגיליתי את הפרצוף האמיתי]

ההיריון שלי,שהיריון צריך לעבור בנינוחות ושקט היא ידעה לגרום לתקופה לא להיות כזאת.הלחץ דם שלי שהיה תמיד אבל תמיד

תקין עלה מכל העצבים שהיא עשתה לי.

תודה לאלוהים שההיריון עבר בשלום ויש לי נסיך קטנטן שרק ה' ישמור לי אותו בריא ושלם.

כל ויכוח,שיחה,מריבה שלי ושל בעלי היא מקנה לעצמה את הזכות לדחוף את האף הגדול שלה ולקבוע לנו. מרגישה שהיא על

תקן שופטת..מי בסדר היה הפעם ומי לא.

מה הוא יקנה לי ומה לא . בהריון ידעה להעיר ולהקניט על כמה שאני אוכלת שבעצם לא אכלתי בכלל כמו שחושבים שאישה בהריון

טוחנת והמשקל שעליתי הצדיק את זה רק 9 קילו.

שומעת אותה מדברת עם אמא שלה והבת שלה עליי בטלפון או מתלחששות להן בסלון/חדר.

כמה חודשים הבטן שלי הייתה מלא עליה,שתקתי,שמרתי לעצמי אבל עד שהגיע הרגע והכל התפוצץ.

היא עושה לנו את המוות.

גם בעלי יש לו חלק לא קטן בעניין כי לא תמיד הוא יודע להעמיד אותה במקומה. ובגלל זה הגיע גם ההחלטה של הפרידה.

היא עושה ותעשה הכל שנתגרש. היא מתה שנתגרש. שתמות!! אבל ל.א נתגרש.

קראתי שלא מעט זוגות נשואים התגרשו מסיבה דומה. זה הגיוני? שבכל מקום היא נמצאת גם אם לא פיזית.

היא מעצבנת,היא מטורפת.

מחפשת את התזמון הטוב לצאת עליי ולצעוק,ולקלל אותי כאילו מי יישמע מי היא!

נתתי לה את כל הכבוד הראוי שצריך להיות אבל היא מרשה לעצמה יותר ויותר. לא עוד!

כרגע אני מתעלמת ממנה כי אין לי ברירה אחרת. ולמרות זאת היא זורקת הערות בלי סוף . עקיצות.

וזה נמאס. אני מקטרת לבעלי שוב ושוב שוב ושוב. וגם לו נמאס לשמוע אני מבינה הוא באמצע אבל זוהי המציאות.

כמה שהוא לא רוצה לראות יש לו אמא מעיקה קרצייה ומעצבנת.

היא אישה מאוסה.

מה כבר ביקשתי , חמה מקסימה שתהיה לי האמא השנייה.

ובמקום זה קיבלתי שטן מהלך.

במלוא מובן המילה.

אז החלטתי שאנסה שוב. הפעם לא בשבילי אלא בשביל הנסיך הקטנטן שלי.

בשבועות הללו בנפרד הרצתי לי בראש מיליוני סרטים ומחשבות על העתיד שלו, שלנו. ונאנחתי.

אז ניתנה כאן הזדמנות,שאני מקווה שתדע לנצל אותה על הצד הטוב ביותר.. ולהוכיח, כן כן במעשים שאתה אכן השתנת.

מצד אחד הימים ככול שעברו עשו לי רק טוב,הרבה נחת ופשוט שקט שכל כך התגעגעתי אליו; אבל מנגד מצאתי את עצמי בעצם

מתגעגעת אלייך, למרות כשנעצרתי לחשוב מה לעזאזל קורה לי ואיך...לא מצאתי את התשובה המדוייקת בכדי להסביר

אבל הרגש גבר על ההיגיון בפעם הראשונה בחיי. משהו שאני לא תמיד בעצם בעדו. כי לפעמים עם כל הרגש....צריך להקשיב

להיגיון .

אבל בהחלט נתתי לעצמי ללכת אחרי הרגש,הרגש העצום. הרגשתי איך הלב מתפוצץ מגעגועים לחיבוקים החמים שלך בלילות

לאהבה שלך,לנשיקות,לליטופים,לסקס,לחיים לצידך. באותם רגעים כל אותם כעסים נמוגו כלא היו. כל הכאב התעטף לו באהבה

אבסולוטית אחת.

הריח שלך שאני כל כך אוהבת עושה לי טוב.

לא יודעת אם אני יכולה להעיד ולהגדיר שאני 'מאושרת' אבל כולי תקווה שזה רק עניין של זמן. שגם זה יגיע.

שתראה את הבן שלך ואותי ותבין שאנחנו המשפחה שלך,שלתפוס חלק גדול מהחיים שלך זהו התפקיד רק שלנו.

שהנישואים האלה יכולים להחזיק מעמד שנים ארוכות[קיטשי אה?..]

שתעמוד לצידי,שתגונן,שתאהב,שתפנק,תלטף,תנשק תעריך את מה שיש לך בידיים.

ולא תיתן לאף אדם להתנהל במקומך מולי.

יש לך אותנו,

מחכים לך כל יום בבית שתשוב מהעבודה לזרועותיי,לחיבוק חם ואוהב.

מכל הלב.

אבל באמת שמכל הלב.