קישוטה

היה משהו בבחור הזה שפשוט שיגע אותי, לא יודעת מה לעזאזל זה היה. 

אחרי כמה זמן של חשיבה הבנתי שכנראה יש לי רגשות ממש קטנים אליו, למרות שבקושי דיברנו.

ומכיוון שאני לא מהבחורות שפוחדות להגיד למישהו על מה הן מרגישות, החלטתי לעשות את זה.

האמת, אני ציפיתי שהכל יישאר בראש ובסוף לא יקרה [כמו המון דברים אחרים] אבל יצאה סיטואציה כזו שהיינו לבד בחוץ

והבנתי שזה עכשיו, ואם לא אז זה ימשיך לשגע אותי. 

"אני יכולה לספר לך משהו, אבל שזה ישאר ביניינו?"[לא היה לי כוח שזה יגיע לאמא שלי....]

-"בטח"

"אנחנו לא ניפגש יותר. אני חוזרת לארץ ואתה נשאר פה, נכון?"

-"נכון"

"אז החלטתי שאם זו הפעם האחרונה [והראשונה] שאני רואה אותך, אני צריכה להגיד לך שאני די מחבבת אותך, אתה ממש נחמד.."

-"תודה"

ואז הלכתי, כי אני יודעת שאם לא, תהיה שתיקה מעיקה כזו ואני שונאת את זה. האמת שככה הכל היה בראש שלי, לא הייתה לי כוונה להישאר.

[הרגשתי די רע עם זה שהוא אמר לי רק 'תודה' אבל מצד שני, מה הוא יכל להגיד לי חוץ מזה? אז זה בסדר עכשיו]

ואם להיות כנה לחלוטין אני מרגישה ממש הקלה שאמרתי את זה, החשבון עם עצמי נסגר וזהו. אה ואני לא מתכוונת לדבר איתו, אין לי בשביל מה.

וזה למה אני חולה על הלוחמת בדרכים!

אז תכירו, הלוחמת היא חברה ממש טובה שלי.. אולי גדולה ממני בהרבה, [בגיל הארבעים] אבל היא עדיין מגניבה 

סיפרתי לה על הבחור ההוא, ואיכשהו היא נתנה לי את האומץ הזה לבוא ולדבר איתו. [והיא, לא אמרה כלום בכל השיחה אני הייתי היחידה שדיברה].

אז ניגנו קצת בפסנתר, או יותר נכון הוא ניגן ואני הקשבתי.

אחרי זה ביקשתי שילמד אותי איזה משהו ממש קטן כי בחיים לא ניגנתי עליו, לקח לו... חמש-עשר דקות ללמד אותי.

אני לומדת די לאט כשזה קשור לשירים חדשים.. אופסי. וניראלי שהוא די התייאש אז, אבל הוא שרד!

אחרי זה הוא חזר למחשב, לא היה לי ממש מה להגיד לו.. יש את הגברים האלה שאומרים מילה והשיחה נהיית ממש מעניינת וזורמת כזו.

איתו זה לא ככה, הוא עונה די קצר ולי אין מה לענות. לא זורם לי.

סיפרתי ללוחמת והיא אמרה שאני אלך ואמשיך לדבר [או לנסות.. לפחות].

"בהצלחה חמודה" 

-"אני אזדקק לזה"

"קטן עלייך, הוא יפול שיכור מאהבה לרגלייך"

זה למה אני אוהבת אותה! רואים איך צריך לענות? תלמדו [במיוחד שאנל].

כי עכשיו אני הולכת לצוד אותו, חהחה. טוב זה ברור שלא יהיה כלום, כי עוד כמה חודשים ואני באץ בזמן שהוא פה..

אבל פשוט אין מצב שאני ארגיש כזו חסרת ביטחון ליד מישהו שהכרתי בקושי יום, אז זה יותר כמו סגירת חשבון עם עצמי.

הייתי כותבת כמה שטוב היה לי אתמול, אבל עכשיו אני במצב רוח די חרא אז.. כנראה שלא יצא.

ויש בו משהו שמשגע אותי... לא יודעת, הוא לא מסתכל עליי כשהוא אמור [רמז: הוא לא הסתכל עליי בכלל] ואני די אוויר בשבילו.

כמעט אף פעם לא קרה שמישהו לא הסתכל עליי, אני לא מדברת על המבט של "אני רוצה אותך פה ועכשיו" אלא על מבט שמראה שהוא חושב שאני יפה. [ואני יפה, אז הוא לא יכול לחשוב שאני מכוערת]. והוא לא מסתכל עליי, בשום צורה. בכלל. וזה מבאס, רצחחחחחחח! 

הוא לא פה, הוא עם חברים שלו מחוץ לבית בזמן שאני לבד עם בירה ביד.

ואני גם לא מבינה מה הבעיה שלי. אין לי בעיה ללכת ולהתחיל עם מישהו, או בכללי לדבר עם גבר. [בניגוד לשאנל, אהמ].
הוא אמ לי משפט והתחלתי לגמגם והסמקתי מלא. WTF?!

אה, חשוב לציין שאני פוגשת אותו רק פעם שניה בכל החיים שלי. מה לעזאזל קורה לי היום?

אמא: "תפסיקי לקטר, אז אכלת היום 10 נקודות יותר. את בחופש ומותר לך!"
"אני בחורה, אני יכולה לקטר על מה שבאלי"

אה, והוא מנגן מדהים בפסנטר. ויש להם בית עננננננננננננננננק!

אמא: "רואה? זה בעלך לעתיד, עכשיו לכי ותצודי אותו כי אני מצפה חתונה עוד איזה שנה שנתיים"

עריכה:

אז אכלנו ארוחת ערב ועשינו על האש והכל, אבל היה מאוחר אז לא אכלתי.. התברר שיש להם יין ממש טוב אז שתתי די הרבה [אני לא שותה הרבה בדרך כלל אז להרבה אנשים מה שאני שתתי נקרא ממש קצת].

והוא ישב מולי, ומקסימום הוא הסתכל עליי פעם אחת לשניה בול, ואולי לא עליי אלא על התמונה שהייתה מאחוריי.

אז אני השתתפתי בשיחה שכללה לרוב את אבא שלו ואבא שלי, אבל לא דיברתי הרבה.. רק כשהיה לי מה להגיד, ואותו דבר לגביו.

היו לו שלוש כוסות; אחת למים, אחת לנסטי, ואחת ליין. הוא שתה הכי הרבה מהמים והנסטי, משעשע.

הורדתי את הסוודר ונשארתי בגופייה כי היה לי חם, וגם כי החלטתי שאם אז הוא לא יסתכל עליי הוא חייב להסתכל עליי עכשיו.

והוא לא הסתכל!! איזה גבר הוא לעזאזל?! אבא שלי הסתכל עליי יותר ממנו, WTF?!

ואני לא רוצה שהוא יסתכל עליי במבט החרמן הזה שמסמן שאני סטוץ ללילה אחד וזהו, אני רוצה מבט רגיל.

בכל השש שעות שהייתי בבית שלהם הוא הסתכל עליי ארבע פעמים מקסימום, וכולן לשניה [ללא הגזמה].

הוא לא חייך ואף פעם לא הסתכל לי בעיניים למרות שאני חייכתי אליו כל הזמן וניסיתי לדבר איתו אבל היו לי שתי בעיות:

1. משום מה הקול שלי רועד לידו ואני מגמגמת, ולפי מה שאני מרגישה אני בטוחה שהפרצוף שלי שינה צבע איזה חמש פעמים לפחות בשלוש דקות.

2. הוא כל הזמן במחשב ולא באלי להפריע לו.. למרות שאולי הוא דווקא לא יתנגד אם אני אבוא ואתחיל לדבר, אבל אז זה מוביל לבעיה #1.

ואלוהים אני לא מבינה מה לעזאזל קורה איתו [שהוא לא מוכן להסתכל לכיוון שלי בכלל] ומה לעזאזל קורה איתי [שזה משגע אותי כל כך].

אני אף פעם, אף פעם לא הייתי כזו חסרת בטיחון ליד גבר. [חוץ מהפעם שבכיתה ו' רציתי להציע לאקס חברות ואז הייתי ממש לחוצה].

ולמה זה כזה מבאס אותי? יש מלא אחרים שירצו להסתכל אז למה אכפת לי ממנו? אולי באלי צומי, לא יודעת.

אבל אבא שלי שם לב שמשהו לא בסדר איתי והוא תחיל לחקור אותי, כמה שאני שונאת את זה.

בערך עשר שנים הם לא יודעים מה קורה לי בראש, ואף פעם לא מצליחים להתרגל לזה ותמיד מנסים להוציא ממני מידע.