אם היו שואלים אותי מה הפחד הכי גדול שלי? הייתי עונה שזה עיוורון.
כל אחד היה מפחד להישאר בחשיכה מוחלטת, בלי לדעת איפה הוא, עם מי הוא נמצא, בלי לדעת על מי לשמוח ועל מי לא..
זה הפחד הכי גדול שיש לי. ואני כל כך קרובה לגעת בפחד הזה.. כל כך קרובה
יש לי בעיות ראייה, אני עם משקפיים מגיל 6 בערך.. עוד כמה ימים אני עוברת ניתוח לייזר בעיניים. אני כל כך מפחדת.
יש לי ידיד שעבר אותו בהצלחה, אבל יש לי גם קרוב משפחה שהתעוור מיזה.
יש סיכוי שאני אתעוור בדיוק כמו שיש סיכוי שהראייה שלי תחזור למצב הרגיל שלה.
אני כל כך מפחדת. אני חושבת על זה ואני מרגישה איך הלב שלי מאיים לברוח לי מהחזה. כל כך מפחדת..
ואני אופטימית עד כמה שאני יכולה. אבל אני לא יכולה כי יש לי בן דוד שהניתוח הזה הרס לו את החיים, כשמצד שני יש לי ידיד שמאושר עד השמיים מהניתוח הזה.
בן דוד שלי כמעט חנק אותי כשסיפרתי לו על הניתוח "חסר לך אם את עושה אותו !" צעק עלי עד שכמעט הפכתי לחרשת.. וידיד שלי חיבק אותי ואמר לי "בהצלחה."
זה מעצבן שיש שני אנשים כל כך חשובים לך, כשאחד מהם מאיים לחנוק אותך והשני מאחל לך מזל והצלחה.
אבל טוב, אפשר להבין את בן דוד שלי, הוא לא רוצה שיקרה לי מה שקרה לו, אבל זה ממש מעצבן !! כואב לו לאחל בהצלחה? כנראה שכן.. \:
כשאני רואה את בן דוד שלי אני הופכת להיות אדומה מעצבים, זה מביך. אפילו שהוא לא יכול לראות את זה..
אוח'.. אני כל כך מפחדת :(
הלב שלי פועם כמו משוגע.
אני ממש מקווה שאני יעבור את הניתוח הזה בהצלחה.. מחזיקה אצבעות
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
