In Limbo

אני תקועה במקום.

בעצם, תמיד הייתי תקועה במקום, אבל זאת הייתה אשמתי

כי תמיד השקרים סיבכו אותי, הם ממשיכים לסבך

תוקעים לי את החיים באותו מקום

מונעים ממנו לזוז.

כמה קשרים כבר שרפתי לעצמי מראש

עם אנשים שלא מכירים אותי

כי אני שקרנית שלא לומדת מכלום.

לפעמים אני נבהלת

מנסה לרסן את עצמי

להפסיק למלמל ולשנות נושאים

לדבר שטויות

אני אף פעם לא מצליחה ,לא משנה כמה אני מנסה.

הנה, עכשיו אני קבורה לגמרי, לא סתם תקועה

חנוקה מכולם, מעצמי בעיקר

ומצוננת.

הלוואי שלא הייתי מתולתלת

כמה זיוני מוח באשפוז יום, ואיזה בזבוז זמן.

סדנאות, שקילה, בדיקות דם (כל יום ,היד שלי מלאה בחורים ואני נראית כמו נרקומנית, העור הצהוב, העיניים האדומות והבגדים תורמים לתדמית), מחשב (מחשב מחשב מחשב) ושיחה אישית.

בינתיים לא עוזר בכלל, ואני לא יכולה לצאת כי לא בא לי אשפוז מלא במחלקה עם בבחורות מעצבנות ששונאות אותי, אז אני צריכה להמשיך לבזבז את הזמן ואת הכסף שלי. 

'אין לי מה לומר לך, אין לי איך לעזור לך.'

תודה רבה באמת