בתכלס, כולם הזהירו אותי, כולם אמרו לי שהוא מניאק, אפילו הוא אמר לי את זה...

אבל אני העדפתי להאמין לעצמי ולבועה שלי שהוא לא כזה...

והוא הוכיח לי שהוא כזה, והרבה יותר גרוע...

אחרי כל מה שעברנו, אחרי שהודענו לכל העולם ואישתו שאנחנו ביחד, אחרי שבאנו אחד לשני, אחרי שיצאנו כל כך הרבה...

עברנו הרבה בשבועיים האלה, הספקתי להתאהב בך...

את האמת, אני וכולם היינו בטוחים שיש לך רגשות, ושזה לא סתם...

אבל הוכחת אחרת...

10 דקות אחרי שהלכתי, 10 דקות, זה כל מה שהיה צריך בשביל שחברים שלי יימצאו אותך שוכב מעל מישהי עוד שנייה קורע לה תבגדים.

אני מקבלת על הבוקר את ההודעה שלך, ואתה עוד כותב את זה כאילו אתה עושה לי טובה שאתה אומר לי את זה,

עלק מכבד אותי ורוצה להיות כנה, זה רק כי ידידים שלי איימו עלייך שאם לא תגיד לי אתה הם יגידו לי בדרך הקשה!

חתיכת הומו מפגר, איך האמנתי לך ככה...

אחרי כל מה שקרה, אני באמת לא מבינה איך אפשר לעשות את זה...

ההרגשה הזאת לא יוצאת לי מהלב...

לא הייתי מספיק טובה בשבילך? לא הייתי מספיק זורמת בשבילך? לא הייתי מספיקה?

לא הייתי מספיק יפה? לא הייתי מספיק "ילדה רעה"?

מה לא עשיתי בשבילך?!?! הכל, כל מה שיכלתי עשיתי! אף פעם לא אמרתי לא לשום דבר!

גם כשלא רציתי, עשיתי!

נתתי לך את כל כולי, הקדשתי לך כל שנייה מהחיים שלי! כל הזמן חשבתי עלייך, כל הזמן דיברנו, כל הזמן ניפגשנו...

ניסיתי להיות הכי יפה בשבילך, הכי מצחיקה וחכמה...

אולי זאת הטעות שלי, שעשיתי כל כך הרבה בשבילך, כי בטח שלא הערכת את זה...

ככה הראת לי שלא הרגשת כלום, עשית את זה סתם כי משעמם, ניצלת את הרגשות שלי...

הלכת אחרי הזין הקטן והאידיוטי שלך!

הינה אני עוד פעם מתחילה לבכות, אחרי שאמרתי לעצמי בפעם המליון שאני אפסיק ושאתה הכי לא שווה את זה!

אני עדיין לא קולטת איך אפשר לעשות את זה...

אני מרגישה שאין טעם לכלום.

אני שונאת אותך, אני כל כך שונאת אותך.