אני לא מחפשת מילים עדינות בכדי לתאר אותך. כי אתה יותר ממטאפורה, אתה יותר ממילים על דף נייר.
אני כותבת את תווי פניך כבר זמן מה ורק מילים פשוטות, אינפנטיליות אפילו מציירות אותך.
אני אוהבת את האופן הייחודי בו אני רגועה לחלוטין איתך, כמו שלא ידעתי שאני יכולה להיות
את הדרך בה אתה מסוגל להקשיב לי, שעות, גם כשאני לא אומרת דבר שיש לו משמעות
אני אוהבת את הדברים שאתה מספר לי ואת העובדה שלכל נושא יש נימה ייחודית לו
אני אוהבת לצפות בכל סרט מזעזע שנוצר איתך בגלל החפירה שתבוא אחרי
את הדרך שבה אתה זוכר דברים שאמרתי שאני לא זוכרת בעצמי
אני אוהבת את המיטה שלי, ששומרת בתוכה- להט, עדינות ואת הריח שלך.
אני אוהבת להרדם עם הזרועות שלך כרוכות סביבי ולהתעורר עם השפתיים שלך נושקות בכתפי.
אני אוהבת את הסבלנות שלך גם כשאני בלתי נסבלת ואת העובדה שנוח לי לבכות מולך, ולצחוק.
אתה גורם לי להרגיש נורמאלית וכל כך מיוחדת בו זמנית.
אני אוהבת לא להזדקק לך, אני אוהבת להתגעגע.
אני אוהבת לאהוב אותך.
וטוב לי.
כן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
