זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
| 9/2012
פקספקטיבה של זמן
כול החיים שלנו הם רק עניין של פרספקטיבה. דברים שcעבר נראו לנו כתמימים וחסרי נזק. היום נראים לנו כמו דבר איום ונורא. דברים שעשיתי אתמול שלשום לפני שנה או לפני חמש שנים. הזמן עובר מהר מדי כדי לקחת מילים בחזרה. ואתה רק נשאר עם רגשי אשמה ונסיון הדחקה. לכול אחד יש משהו שהוא מתבייש בו ומזכיר אותו רק בתחפושת של הומור שתכסה על הבושה. ויש דברים שאני לעולם לא יבין כמה הם היו שגויים. אבל אין דבר שמתשווה לכאב הצובט הזה שיש לך בחזה כשאתה נזכר ברגעי הבושה האלה. ואין פה מקום לשיפוט של אחרים. אלה אם כן הם מתכוונים לתמוך בבן אדם להבנת הבעיה. כי ככה אנחנו בני אדם, אנושיים. אנושיית זו חולשה ומעלה . אבל הכי חשוב.. לא משהו להתבייש בה. וכשאני אומרת אנושיות אני לא מתכוונת לשנאה או קנאה או אגואיסטיות. אני מדברת על הרגעים האלה שאתה כ"כ חלש שאתה לא שם לב לאן אתה מועד ובמי אתה פוגע. מפרפר לכול מקום כדי לנסות לנער את הכאב. ועשיתי דברים בלי קשר לאנשיות או קנאה או אגואיזם.. שאני מצטערת עליהם. ולפעמים אני מטילה ספק באמינות של הזיכרון של עצמי. יכול להיות שבגלל רגשות אשמה שכחתי את המצב שבו הייתי? את הכאב שחוויתי? וככול שאני חושבת על זה זה נהיה חסר חשיבות. כי הזמן עובר בשניות וכמו שכבר למדתי אתה יכול יום אחד ליפול מאופנוע ולשכוח מה קרה שנה שלמה או חודש שלם. והתקופה לא משנה.. כי היא היא רק מצטמקת עם השנים, הפרספקטיבה משתנה..
ועם הזמן זה יהי רק דבר שאפשר לצחוק עליו.
עם בושה הכחשה או השלמה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona