זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
| 9/2012
שייק של אירועים. חמוץ מתוק ומר.
הרגעים האלה, שאתה מתסכל אחורה לשניה. וקולט שכשניסית לעזור, או היית שמח. פגעת במישהו שקרוב אליך..לא ידעת שזה מה שעשית. ואחרי גילגולים רבים הדבר חזר אליך בהפוכה. צבדרך שלא ציפית בכלל שתפגע בך. ~בכול מקרה בלי קשר, אח שלי בנתיים משחורר מהבית חולים אבל לא יכול לעשות כלום. ואני יודעת שזה נראה כאילו אני מאשימה את הפוסטים המצוברחים שלי בדברים שקורים בבית. אבל כול פעם מישהו אחר מתחפן ,רב,נפגע.. וגם דברים שבכלל לא ראיתי אותם באים. הכול מתבלגן ואינלי עצבים כבר לזה. הייתי רוצה לעבור לפנימייה ולחיות עם המשפחה שלי רק את הרגעים המשפתיים והיפים שלנו. ולא את מה שבין, אבל זה יהיה לא בוגר ואנוכי.. וגם קצת ישבור את אמא שלי סופית. אין מישהו באמת שאני יכולה לפרוק את הדברים האלה לידו. ואני גם לא אוהבת את ההרגשה של פריקה לאחרים, זה פשוט לא טבעי. ואין מה לעשות. לבסוף לכולם אכפת רק מעצמם.. אם זה במודע או בתירוץ של תת מודע. אז פאק יו אל. אני לא חייבת להיות הפי בבית ספר. וכרגע גם לא כ"כ בבית. אבל זה יעבור.. אני יודעת את זה. כי בסוף הכול ייגמר ואני יוכל לסיים את התארים שלי.. ולגמור עם הכול.
אני רוצה לחיות כמו סבתא שלי. עושה את ממה שהיא אוהבת את שהיא באמת לא יכולה. מזמרת על הבנים אפילו שכולם אמרו שהכול שלה לא יפה. היופי היה בשבילה רק דבר חולף. ידעה לא לסמוך על אף אחד עד הסוף.. גם לא חברות, לא לתת לאף אחד לפגוע בה. למצוא את האחד שלא יפגע בה ולחיות איתה עד סוף הימים. ועם כמה שהיו דברים כואבים שהיא סיפרה לי על החיים שלה. החיוך שלה נשאר. ואני מתביישת שאני נשברת בעוד שאף אחד לא מת לי. אף אחד לא צוחק עלי. אבל יכול להיות שזה רק כי זה לא בפנים שלי. בכול מקרה..אני מקווה שיום אחד אני יהיה מספיק חזקה כמו סבתא שלי. גם אם לא נולדתי ככה כמוה. אני יתפתח למשהו שהיא תוכל להתגאות בה. כי בנתיים? היא הבנאדם היחיד שאפשר לסמות עליו במליון האחוזים.
חסר לי החופש. עם האנשים שתמיד הרגשתי יפה לידם. שהייתי מאושרת, שדמעה לא ירדה לי על הלחי לרגע. אני רוצה לעבור לאילת לנצח. לעזוב את כולם, כי להיות חברה של בנות זה מסובך מדי. את אפעם לא יודעת מה עשית שיכול לעצבן אותן, לא יודעת מה הן יאמרו עליך מאחורי הגב. בנים זה הרבה יותר פשוט, אבל בכיתה שלי? בגיל שלי? בנתיים אין עם מי לדבר. אני מתגעגעת לחופש כ"כ.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona