זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
| 9/2012
חדר חושך
כשאנחנו סגורים בחדר חשוך, ולאף אחד אין מה להגיד. אתה מרגיש לבד. כי אתה לא יודע מי סובבים אותך ורק מקווה שהם לא באים בכוונה לגפוע בך. כך גם כשעוברת עליך תקופה רעה. בסך הכול אלו אחת הסיבות שאני מתגעגעת כול כך לקיץ. לברוח כול היום מהבית להנות עד הערב ובלילה להנות מלישון אצל חברים ולטייל בכול מקום אפשרי. וכשאני חוזרת לבית ספר אני כלואה . אני או בבית ספר עם אותם אנשים אטומים שבשבילם העולם זה : יפה מכוער, הומו סטרייט, חנון פרחה ופריק, אין להם גיוונים. ולמה להם? אין להם מספיק מרחב מחשבה כדי להתייחס אל אנשים כבני אדם. בשבילם זה רק אנשים. וזה למה הנוער שלנו פאקינג דפוק. כי אין להם מוסר אין להם רגש. אכפת להם רק מעצמם. ובשלב מסויים כולם נהיים הדבר שכילידים קטנים הם שנאו הכי הרבה. וכן , פעם שנאתי אנשים שמתאפרים הם חסרי ביטחון שלושבים מסכה של יופי כפיצוי על חוסר אהבה לאופי שלהם( אפילו שעד לא מזמן הייתי חלק מהם). ושנאתי צבועים וחשבתי שכולם צריכים להגיד הכול בפנים כול עוד זה יביא תועלת כול שהיא. אבל אני חייה פה, ואני שומרת את כול המחשבות שלי בפנים. כי לאף אחד לא באמת אכפת ממשהו אחר חוץ למהג'ינס של זאתי ושזאתי צבעה את השיער וזה חבר של זו. ודברים שלטעמי אמורים להיות דברים צדדים בשבילם זה החיים.
אז אני יישאר בשקט בחדר השחור הזה שהוא הבית ספר שלי.
כי המשפחה שלי זה הזומבים שבחוץ.
ועדיף לקוות לטוב ולשרוד בחדר חשוך מאשר שיאכלו לך את הראש.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona