זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
| 9/2012
סערות
בילבול זה שם המשחק. אני לא יודעת מתי לבטוח באנשים. אנשים הם מלאי מניפולציות.ואני תמיד מפחדת שאני רק הולכת ליפול לפח שלהם ואולי אני סתם חשדנית שחושבת שהיא יודעת הכול. הפסקתי עם השירה, אז עם המגמה , אז עם הגיטרה. המורה שלי קרא לי וותרנית. אבל אולי אני מוותרת על זה רק כי זה לא חשוב לי. שירה יצא לי במזל וככה התקבלתי למגמה. וגיטרה זה אחותי דחפה אותי וסבתא שלי ציפתה ממני ורק רציתי לרצות. אבל זה לא מעניין, יום אחד אולי אני ינגן על סקסופון או צ'לו או כלי מעניין. אפילו פסנתר כבר נראה כמו אופצייה מעניינית. הגיטרה נראית לי כמו כלי משעמם. הוא קל ומשעמם ומבלבל. ואנשים מנצלים אותו רק בשביל אקורדים. אני השתנתי כולכך בשנים האחרונות שלא נשאר לי יותר מדי דברים להאחז בהם. הכול משתנה כול כמה חודשים. חבריות אהבה משפחה לימודים. אני לא יודעת מי אני. אבל אני מי שאני מחליטה להיות. ואני מחליטה ללכת אחרי מה שטוב לי. וכשהמורה שלי רמז לי שאני ימשיך לוותר עוד על הרבה דברים הרגשתי שהוא את המניפולצייה חודרת עמוק לבטן ועושה לי בחילה קטנה. תמיד שנאתי שניסו לסובב לי את המוח ולגרום לי לחשוב שאני מאבדת משהו שחשוב לי כשהוא לא. השיחות עם רכזת המגמה. השיחות עם אנשים שכול מה שהם בשבילי זה רק שגרה. כשאתה ואחרים מנסים לשכנע אותך שזה דברים שחשובים לך כשאתה בכלל לא יודע בעצמך. תמיד שנאתי גם שאומרים לי מה אני חושבת גם כשזה נכון וגם שלא. אני לא יודעת מה אני אוהבת ומה המטרה שלי בחיים, אני יודעת שאני רוצה לחקור משהו שיספק אותי בחיים. ובנתיים גנטיקה נראית לי כמו מטרה טובה. אבל, תמיד יש אבל. אז אני מקווה שהאבלים יעלמו לי מאוצר המילים לאטלאט.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona