זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות

הרגשה של טימטום. ימים של עצב. זמנים קשיים טובים. ואני לא ידעתי שהכול הולך לגמרי בסדר.
כמו לדמיין נפילה מצוק גבוהה . זה מזעזע זה מטריף. ואז הכול מובן. זה היה חלום נוראי.
ונכון יום אחרי יהיה הרגשה רעה כי המוח יודע לבלבל טוב. אבל זה עבר. כן,זו הייתה מטאפורה של החלום למצב שלי.
(למקרה שאני לא יבין למה כתבתי את זה עוד כמה חודשים)
הכי חשוב זה שהימים האלו עוברים ושינויים בסוף הולכים לטובה. ואין על מה להצטער.
ושירבו ימים כאלה ורק כאלה. של חיוך מכול שטות ואהבה מכול עבר.

אני מרגישה חצי בן אדם בגלל כול כך הרבה דברים. אבל בסוף כול ההרגשה הרעה היא רק חלום.
והחיים בעצם די סבבה.