זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות
"לחיות יותר קל עם עיינים עצומות,
לא להבין מה אתה רואה"-ג'ון לנון |
| 9/2012
מחשבות במטבח, בשיא השעמום.
לכול אחד יש את הסיבות שלו שהוא רוצה לפעמים למות.
אני רוצה היום למות כדי לראות את החיים שאני חיה אבל לא מנקודת המבט שלי. אם הייתי חייה כבנאדם מת לא היה אכפת לי איך אני מתנהגת או מה אני עושה. כי אני מתה. אז הייתי רוצה לראות את החיים שלי עם ההורים האחים הבית ספר והחברים משם והחברים מבחוץ. תמיד חשבתי שמעניין אותי לראות את איך כולם מדברים עלי אחרי שאני מתה. אבל מה אכפת לי בעצם? כשאני ימות אני לא יחשוב על השיער הטוב או הרע שלי. אני בעצם לא יחשוב על כלום. רק יראה. יראה יותר יקשיב יותר. ולא יהיה לי את הנקודת מבט שלי יהיה לי את הנקודת מבט של אף אחד ושל כולם ביחד. אני מניחה שאם הייתי ילדה מהשקטות האלה שאף אחד לא שומע הייתי רואה יותר את כולם. אבל זה מאוד מדכא לראות את הילדים בגיל שלי. ותכלס? רוב הסיבות שרציתי להתגבר היה כדי לחכות שמוח של כולם ייגדל ושיפסיקו להיות כאלה דבילים. אבל גם אני נהיית כזאת כשאני איתם.(לחץ חברתי?) אז אם הייתי רוח כולם היו בשבילי פשוט בני אדם. אפילו המורים ( וכן אני מודעת שזה נשמע רע ^^). פשוט הכול נראה לי כ"כ פשוט כשאתה מת. אבל בטח גם למתים יש את הבעיות שלהם. אוקי זה פוסט שיצא בנימה מאוד דיכאונית. אבל אני באמת לא מבינה למה חיים אחרי המוות זה דכאוני. כי עד שמישהו יוכיח אחרת זה רק דמיון. בגלל זה אלוהים לא יכול להיות שלילי או ערפדים או חייזרים. כי עד כה. הכול דמיון.
ובדמיון יצורים ששונים מבני אדם מצטיירים הרבה יותר טוב. כנראה שבני אדם יודעים שהם חראות D:
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona