שלום לכל הקוראים שעדיין אין לי^^
אני לא לגמריי חדש כאן...כתבתי בלוג בעבר...עם דגש על העבר.
נקווה שהפעם אשאר עם זה כי עד כמה שזכור לי הדבר עזר לי הרבה.
הפרטים עלי...אלו שבכל זאת מופיעים כאן אינם נכונים,אני תמיד מעדיף לשמור על אנונימיות מוחלטת באינטרנט,
לכן גם אין לי פייסבוק או רשת חברתית כזאת או אחרת שדורשת פרטים אישיים.
הפרטים שאני אספר כאן יהיו מוגבלים למקרה ואדם שאני מכיר איכשהו יעבור כאן למרות שאנשים שאני מסתובב איתם
לא נכנסים לבלוגים...למען האמת אני לא נכנס לבלוגים...זאת פעם ראשונה מזה הרבה זמן.
בכל מקרה, היתה לי האפשרות לסמן רק 3 קטגוריות לצערי אבל הבלוג יכיל את דעותיי בכל נושא שאחשוב עליו.
אל תטעו מהפורמליות של הכתיבה...זה לא יחזיק הרבה.
עלי...
עליתי מרוסיה בגיל צעיר, צעיר מספיק בשביל לא לזכור דבר מהמקום...הגענו לחיפה שם גדלתי לי במשך שנתיים-3,
גם מחיפה אני לא זוכר הרבה רק תמונות שלי משחק עם מקל וחתול קטן ששרט אותי וישירות תרם לשנאה שלי כלפיי חתולים במשך קרוב ל14 שנה.
לאחר מכן עברנו לעיר קרובה לחיפה, מקום דיי מסוכן, דבר שלא ידעתי אז>< שם היה לי חבר ממש טוב במשך כל הזמן שגרתי שם
עד שהוא עבר דירה קצת לפניי. שיחקנו יחד 4 שנים טובות ונדירות הפעמים שרבנו. במשך שנתיים בתקופתי שם למדתי בבית ספר דתי
דבר התרם רבות לדעותיי האתאיסטיות.באותו בית ספר היתה לי ההדלקות הראשונה שלי...שכמובן לא שמה עלי...כמו כל אחד שם,
לא היו לי ממש חברים שם...היתה תקופה שההיתי יושב וקורה ספר בהפסקה.
אבל היה לי כלב...אני לא אשכח אותו...הוא עדיין חיי...אם רק היתה לי האפשרות לקחת אותו חזרה...
אהבתי אותו...אז לא ידעתי עד כמה, לא טיפלתי בו...ההיתי קטן מידיי בשביל אחריות שכזאת...
אמא שלי החליטה למסור אותו...אח שלי היה בדרך...אז אני זוכר שהיא אמרה שזה בגללו, עכשיו היא אומרת שהיתה לי אלרגיה.
ואגב זה בארך הזמן שבו האבא החורג שלי נכנס לתמונה.
לאחר מכן עברנו דירה למקום נחמד מתאים למשפחה רחבה, מקום יקר וגדול שאנחנו עדיין בחובות ממנו...
במשך שנתיים למדתי בבית ספר יסודי קרוב לבית ובו היה לי חבר קרוב...הקשר נגמר בצורה לא נחמדה קרוב לתחילת החטיבה.
חבל לי על מה שנהיה ממנו.
ביסודי הוא היה החבר היחידי שלי.
למעשה לא הסתדרתי עם החברה עוד מהרגע שבו עליתי לארץ,
עוד מהגן אני זוכר איך ששיחקתי לבד בקוביות ואיך שהגננת היתה מתעקשת לעזור לי ללמוד לכתוב...ואיך שהתלהבתי מהעובדה
שאני יודע לכתוב סבא,סבתא,אמא ואבא...אבל היא לא היתה שותפה להתרגשות שלי
לא שאני מאשים אותה. אבא שלי היה אדם מגעיל מתוך כל מה שאמא שלי סיפרה... הוא עלה איתנו לארץ ולאחר מכן הם התגרשו,
היא נשארה לבד עם ילד קטן ומטומטם שלא הבין עד כמה קשה לה ועשה לה חיים עוד יותר קשים.
היא היתה צעירה יחסית כשילדה אותי...עדיין לא אמא...היא לא ידעה איך לגדל אותי נכון
סבתא שלי היתה איתי לרוב...אמא שלי תמיד עבדה ומהפעמים שהיא כן היתה בבית לא היה לנו ממש "זמן איכות"
לא היה שם אדם מבוגר שידריך אותי.
אני זוכר איך שעלינו למונית כשההיתי בן 4 או 5...אמא שלי אמרה שאני בן 3 בשביל לא לשלם עליי
כשהנהג שאל אותי בן כמה אני הראתי לו עם האצבעות ואמא שלי כעסה עליי...אז לא הבנתי... עד כמה שאני ידעתי לשקר זה רע
אבל כעסו עלי למרות שאמרתי את האמת...זאת דוגמה מרבות.
כל דבר ההיתי צריך ללמוד לבד מהתבוננות.
כל זה תרם לנקודת המבט השונה שלי.
אבל באותה מידה גם יצר אדם מאוד דיכאוני וחסר ביטחון.
ואז הגיע החטיבה,שם הכרתי 3 ילדים שהיו חברים טובים שלי...בשנה השנייה אחד מהם עבר ונשארנו 3...לא באמת ההיתי קרוב עלייהם.
ההיתי יותר חבר שלהם מאשר שהם חברים שלי.
במשך הקיץ עברתי שינוי ענק בעזרת הספר "הסוד" והפכתי לאדם אופטימי הרבה יותר שמח ועם הרבה יותר בטחון.
השינוי היתה פיתאומי ומהיר...רק מבפנים...עמוק בפנים...לכל השאר לקח זמן להתקדם.
לאחר מכן עברתי איתם לטכני בו למדתי במשך שנתיים נוספות
הקשר שלנו לא החזיק שם אבל הכרתי 2 אנשים חדשים שהקשר שלי איתם עדיין מחזיק...
בשנה הראשונה שם היתה לי החברה הראשונה שלי והשניה,
את הראשונה עד כמה שזה פטתי הכרתי באינטרנט...היא גרה בצד השני של הארץ.
ואני מתכוון לזה
אני גר בצפון והיא...טוב...יותר קרובה לאילת מלחיפה.
נסעתי אילה פעם אחת...נפרדנו קצת אחרי.
קרוב לחופש ההיתי נוסע לדודים שלי ושם ההיתי נפגש עם ידידה שהיתה שכנה שלי שהפכה לאקסית שלי
עשיתי לה כמה קטעים מגעילים עד שבעיקרון נמעס לי ובאז נמעס גם לה והיא נפרדה ממני>< וזה היה החופש בעיקרון
בשנה השניה פיתחתי את דעותי ועקרונותיי, נהייתי אדם יותר פילוסופי, ביליתי את זמני באינטרנט בפורמים ויצאתי בפעמים דיי נדירות.
בסביבות אמצע השנה הזאת הכרתי מישהי דרך אחד הפורמים..איתה נפגשתי כמה פעמים
ההיתי אדם חסכן ואז היה לי הרבה כסף...בזבזתי עלייה יותר מ1000 שקל שאני מצטער עליהם עד עכשיו.
בסוף חוץ מלילה אחד של שתייה לא קרה ביננו כלום חוץ מסיפור ממושך ומיותר...אבל אנחנו בסדר עכשיו^^
לקראת סוף השנה בסוף הבגרויות עזבתי את הטכני.
בחופש חזרתי לקשר עם אדם ממש לא צפוי, שהיה מכר עוד מהחטיבה.
כמו כן הכרתי את הידידה הכי טובה שלי
אבל לפני כן באחת הפעמים בה יצאתי עם חבר מהטכני התחלתי עם מישהי,
במשך חודש הסיפור בנינו נמשך עד שנגמר באופן מאכזב, שוב.
הדבר הכניס אותי לדיכאון עמוק עד כדי אובדני, באופן טיפשי...דבר שאני יודע עכשיו וידעתי אז. אבל מסיבה כולשהי היא הצליחה
להשפיע עליי בצורה שלא חשבתי כאפשרית.
באותה תקופה ההיתי חסום לרגש...במובן של "i dont give a fuck" לא על אף אחד ולא על שום דבר.
בכל מקרה בזמן הדיכאון הכרתי מישהי...התחברנו...ואנחנו חברים ממש טובים כמו כן היו לי כמה קשרים קצרים.
התחלתי ללמוד בבית ספר חדש קרוב אליי, בו הכרתי הרבה אנשים חדשים והתחלתי לצאת באופן קבוע.
התחברתי עם אחת במיוחד לא ידעתי מה בדיוק קורה שם...לא ההיתי בטוח מה היא רוצה ויותר מזה...מה אני רוצה
היה לי קשה להחליט אם אני רוצה אותה בתור ידידה או משהו יותר מזה אבל אז הכרתי עוד מישהי...זה התפתח מהר
והתחלנו לצאת...היא היתה הרבה יותר צעירה ממני וזה לא החזיק הרבה..אבל בסופו של דבר פשוט עזבתי אותה בשביל
ה"ידידה"...דבר שלפעמים אני מתחרט עליו...
בכל מקרה אז החלטתי מה אני רוצה...התקדמתי עם ה"ידידה" ו אנחנו כבר יותר משנה וחצי ביחד. אין לי מושג איך זה החזיק או למה...
אבל הקשר הזה כבר לא יציב וכנראה לא יחזיק עוד הרבה....או לפחות ככה אני מקווה איפשהו בפנים.
כיום אני חושב שהחיים הם חסרי טעם, שהעולם הזה חרא...בגלל רוב האנשים שבו,
אלוהים לא קיים ובמידה והוא כן הוא חרא והוא זה שהביא לדעה שלי ככה שזה לא ממקומכם לשפוט...למרות שוויכוח על הנושא מוזמן בברכה...
התאבדות תהיה אופציה לקראת גיל 70 כי אני לא אגיע למצב בו אני אצתרך עזרה ללכת או לחרבן,
כרגע זאת רק מחשבה צפה אם כי מושכת.
אני בעל מצבי רוח משתנים...לרעה עם הזמן...
אני לא ממש אוהב אנשים או להיות בחברה גדולה
אני 9GAGGER ולא מהNEWFAGS שהצתרפו וגרמו להצפה של ריפוסטים.
ואני צופה בעתידי סדרת רציחות.
זה בעיקרון כל מה שצריך ולא צריך לדעת עלי^^
בפוסטים הבאים אם יהיה צורך אני אשלים מידע.
השאלה שלי אלייכם:
מה דעתכם על החברה שלנו ושל מדינות אחרות שאתם מודעים למצבם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
