you think it's ok to dispaise your love's happiness because your'e not the cause?
if you cant accept my happiness or at least respect it....GO FUCK YOURSELF.
מזה הרבה זמן יש לי רגעי שימחה...חזרה לי קצת מהאופטימיות...קצת מהאני הקודם.
אני שמח, ומקווה שיחזור עוד...במיוחד עם סערת החרא שבאה ומתקרבת.
-
אני מותש, פיזית.
לא זכור לי שהגעתי למצב שבו אני צריך להחליף יד כל 2 דקות כי קשה לי להחזיק את המטרייה.
עבודת כוח מן הסתם אמורה לעשות את זה...אבל פאק, יצאתי מכושר.
לפחות אני עדיין עומד בציפיות המורה, לצערי אני לא עולה עלייהן כמו פעם.
עצלן מפגר...אם רק ההיתי יכול לגרום לעצמי להתאמן שוב, לחזור לכושר.
אין מוטיבציה.
אני רזה באופן טבעי ובכושר באופן טבעי.
אני מתעצל לי כל החופש אבל עדיין במצב פיזי הרבה יותר טוב משל רוב הכיתה.
אני אוכל כמה שבא לי ומתי שבא לי בלי להשמין עם האימון מינימלי, תאכלו את הלב.
למרות שהרבה פעמים פשוט אין לי תאבון.
-
חזרתי הביתה, עייף, כואב ומזיע.
תכננתי לכתוב את הפוסט קודם ואז ללכת להתקלח אבל תקלות באינטרנט שינו זאת.
אבל לפחות התגלחתיD:
if you know what i mean
לא שהוא בשימוש בזמן האחרון...אבל כל זה הולך להשתנות^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
