כבר 8 וחצי חודשים שאני שוהה בתוך החשכה העמומה בחלל עגול , ריק וצפוף. אני שומעת, צועקים על אמא שלי ומדברים על הבטן שלה. והיא..היא בוכה. אני רוצה לעזור לה..! אבל אני לא יודעת איך.. אבא , כל הזמן בעבודה . אני כמעט לא שומעת ממנו.. ואם כן אז.. רק צעקות ו..קללות ומריבות.. ואמא..אמא בוכה.. אני כבר יודעת.. אמא רוצה לקרוא לי אשלי.. על שם אחותה שניפטרה ממחלת הסרטן..חבל שלא אזכה לראות אותה..היום אנחנו הולכים לבקר את סבא וסבתא מצד אבא שלי.. הם אף פעם לא שמחים לראות אותנו.. אבא שוב הולך לבקש מהם תמיכה כספית.. והם.. הם שוב יתחילו וויכוחים והאשמות בנוגע למשפחה שלנו.. שמעתי את אבא אומר :"בבקשה.. אתם יודעים מה המצב שלנו כרגע.. אנחנו לא יכולים להסתדר בלי העזרה שלכם.. היא אמורה ללדת בקרוב.. בבקשה.." וסבתא התחילה לצעוק :"אתם נכנסתם לזה ותאכלו את הדייסה שבישלתם ! אנחנו לא אשמים לכם בבעיות!" לא סבלתי את זה.. זה היה יותר מדיי .. הרגשתי , שאני חייבת ללכת. אני לא יודעת לאן אבל הרגשתי דחף לצאת מפה. התחלתי להידחף לכל כיוון אפשרי . אני זוכרת שהתחלנו לנסוע . אני לא יודעת לאן אבל נסענו במהירות ואבא היה בלחץ. חנינו בחנייה ואבא אמר לאמא לצאת מהמכונית ובכל כוחותיה ללכת לחדר הלידה . אחר כך אני זוכרת שהדרך ליציאה ניהייתה ברורה יותר. התחלתי בכל כוחותיי להידחף לכל עבר וכשהתייאשתי ראיתי אור . ואנשים מוזרים במסכות לבנות. הם החזיקו אותי על ידיהם ואני זוכרת שלא יכולתי לנשום. ניסיתי כל דרך אפשרית ואז .. השאיפה הראשונה שלי בחיים. בכיתי . והאנשים שאחזו בי חזרו ואמרו:"ברוכה הבאה לחיים" . ואז.. ראיתי את אמא. היא ניראתה כל כך מותשת אבל היא עדיין הייתה יפה . שיערה השטני דבק למצחה ועינייה הירוקות נצצו באורות החדר. היא חייכה אליי ודמעות זלגו על לחייה. אבא עמד לצידה. אוחז בידה ומחייך. אחר כך , אני זוכרת שנירדמתי וכשהתעוררתי שוב הביאו אותי לאמא. בדרך שמעתי את האחיות מדברות על אמא.. ו..על הגיל שלה.. ידעתי שהם מתכוונים למשהו רע..לא הבנתי במה מדובר.. ומה רע בזה שאמא כל כך צעירה? זה אסור? היום , אבא לא היה לצידה. וכשבאתי אמא שוב בכתה.. לא הבנתי למה.. אתמול היא חייכה כשראיתי אותה לראשונה.. אני מרגישה מבולבלת..
***
שכבתי בחדר במיטה שלי ובהיתי בתקרה. החדר היה וורוד ומלא צעצועים. אני כבר בת חצי שנה. איזה התרגשות! אני מחכה לראות את אבא שיחזור מהעבודה.. הוא בטח יישמח ליום החצי שנה שלי ! אמא ,כל היום הייתה ליידי .. לא הורידה ממני עין. היא שיחקה איתי ודיברה איתי.. הלוואי שיכולתי להגיב .. הייתי אומרת לה כמה היא יפה וכמה אני אוהבת אותה ואת אבא.. נישמע צלצול בדלת . אמא אחזה בי בידה האחת וביד השנייה פתחה את הדלת. הנה סבא וסבתא מצד אמא. הם , להבדיל מסבא וסבתא מצד אבא תמיד שמחים לראות אותנו.. והם תמיד מביאים איתם צעצועם ומתנות ו.. מה לא! אני כל כך אוהבת אותם .. אני מאוד מתרגשת.. אמא הובילה אותם לשבת וסבתא הושיטה את ידיה כדי לקחת אותי מאמא ולהחזיק אותי אצלה. לא התנגדתי . "איימי היא פשוט יפייפיה ! " אמרה סבתא לאמא. אמא שתקה , היא רק חייכה והמשיכה לבשל ולעשות את עבודות הבית. חיכיתי שאבא יבוא.. אך הוא לא בא.. הוא חוזר בלילה ותמיד יש לו ריח מוזר מהפה. הוא מקלל וצועק.. ולפעמים צוחק כמו משוגע. אבל היום.. היום אני בטוחה שהוא יחזור מוקדם הרי היום אני בת חצי שנה בדיוק.. שישה חודשים שלמים אני חייה! לא יאומן שלפני 6 חודשים הייתי בתוך חלל חשוך ועמום והיום..אני כבר נושמת וקיימת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mmeoww3