אני בן אדם בודד
לקח לי הרבה זמן להגיע לזה
אבל זאת המציאות..
(ולא, זה לא קשור אליך נשמה)
אני ממש מרגישה בודדה וזה התחושה שהכי קשה לי להרגיש.. אני שונאת את זה כלכך!
אני רוצה להרגיש שאוהבים אותי.. אני רוצה להרגיש שאכפת ממני..
היה יום כלכך מוזר ומעייף היום ועוד לא עשיתי כלום..
אני רוצה להרגיש נאהבת..
כלכך בא לי להרגיש נורמאלית..
היום קיבלתי פלייר כזה של עבודה.. ואמרתי לעצמי שכשאני מגיעה הביתה אני מתקשרת לשם ומוצאת עבודה..
אולי חצי דקה של אופטימיות היתה שם.. עבר לי מהר מאוד..
אני נורא רוצה להרגיש נורמאלית..
לצאת ולעבוד.. לגור בבית משלי.. זה כלכך חלומי..
לשכור דירה קטנה לעבוד כמה שעות ביום (כי יש לי קצבה אז אסור לי הרבה)
לחזור הביתה לבית שלי לנקות אם אני רוצה לנקות לישון אם אני רוצה לישון..
לעשות מה שאני רוצה לעשות.. לא מה שהבית קובע לי..
לכבס את הכביסה כמו שאני אוהבת לשטוף כלים כמו שבא לי לשטוף..
לעשות איך ומה שאני אוהבת..
זה כלכך חלומי מבחינתי..
וגם בנוסף לזה
ליהיות עצמאית.. זה הכי כיף בעולם..
נכון שזה המון אחריות אבל זה מה שכיף פה.. להרגיש גדולים..