I'm psycho and I know it

אני באמת רוצה לעבור להוסטל.. אבל אני לא בטוחה שזה נכון לי

אני יצטרך לשחק שם שהכל בסדר וזה לא מתאים לי עכשיו

ממש לא מתאים לי

אני לא רוצה לשחק

אבל אני חייבת את העזרה הזאת.. 

פשוט חייבת

ואין לי הרבה ברירות

אני חייבת להתחיל במשהו

כי אחרת אני לא יצא מהחרא לעולם

ולעולם לא יהיה לי טוב

כי אני ישאר באותו מקום

וזה לא נותן לי כלום המקום הזה

אז אני יעבור לשם

ואני ינסה

אני מבטיחה לנסות

ולתת לזה באמת צ'אנס

באמת שאני יתן

הכי שאני יכולה

כי אני צריכה את זה

ואני יכבד את המתנה שקיבלתי

ואני ילך לשם

ויהיה בסדר

אבל איך מתגברים על הדחף של לחתוך?

איך עוברים את זה?

ברגע שיהיה לי סכין אני יחתוך

כי אני לא מצליחה

אני לא מצליחה להתגבר על הדחף

והיום זה 11 ימים בלי

אבל איך עושים את זה?

איך לא חותכים?

איך אחותי פאקינג שבע שנים לא חתכה?

איך היא הגיעה לזה?

אני כלכך רוצה

באמת שאני רוצה

אולי אני יצליח

אני לא ישתמש בסכיני גילוח

אני יקנה את הרצועות שעווה האלה

אולי זה קצת יעזור

עם סכין מטבח אני לא חותכת

אז זה בסדר

יהיה בסדר

אני מאמינה..

החלטתי שאני מפסיקה עם הבלוגים

עוזבת את העולם הזה כי הוא מכניס אותי יותר עמוק לתוך החרא

אני מידי פעם יעדכן פה קצת

תהנו!

חתכתי היום המון

אני לא מצליחה לשלוט בעצמי

אני לא יודעת מה עובר עלי היום

מהבטן למטה.. אני יודעת שאני ענקית

זה הבטן הגדולה שלי.. שישה חתכים עמוקים..

אני אפילו לא מרגישה כאב כבר..