אמממ כן, מידי פעם אני יעשה פרקים שמדברים על מישהו אחר, לא על אמה. (כמו הפרק הזה...) .
אז פרק 3:
סטיב השתופף מאחורי מכונית המאזדה הכסופה והביט בנערה שמולו. היה לה שיער שחור חלק שהסתיר את עניה והיא לבשה בגדי בית ספר פשוטים. זו הייתה היא, אמה. זו הנערה שהוא מחפש. הוא שמע אותה גוערת בעצמה על שלא חשבה על תוכנתה עד הסוף.
"מה ציפיתי?" נזפה בעצמה, "שאני יברח ופתאום תופיע לידי מפה עם הדרך לגנרל?"
"אולי כן." אמר סטיב תוך כדי שהוא יוצא מאחורי המכונית ונשען עליה. אמה נבהלה והסתובבה אליו.
"אמרתי את זה בקול?" שאלה במבוכה.
"כן." הוא צחק.
"מי אתה?, מה אתה עושה פה? איך אתה יודע על הגנרל?" היא תקפה אותו בשאלותיה. הוא צחק והציג את עצמו.
" אני פה כדי לעזור לך למצוא את הורייך." סיכם.
"איך אתה יודע עליהם?" שאלה ונעצה בו מבט נוקב.
"אני סוג של.... אממ... ריגלתי אחרייך..."
"ריגלת אחריי?! למה?" היא שאלה בקול קצת יותר מידי חזק עד כי ראשיהם של כמה אנשים הופנו לעברם וכשראו שלא קרה כלום חזרו לעיסוקיהם.
"סיבות אישיות" אמר בקלילות. היא תמימה. רואים את זה עליה. משימתו תהיה קלה הפעם.
"אוקיי, ואיך אתה מכיר את הגנרל?" היא חקרה. הוא היסס קלות הוא לא ייפול בגלל שאלה אחת.
לאחר כמה רגעים אמר: "גם ההורים שלי ואני מהכת. הגנרל תפס אותנו אבל רק אני הצלחתי לברוח. הם היו פצועים ולא יכלו לבוא איתי..."
זה היה נכון, בערך. הוריו באמת לא יכלו לבוא איתו אבל לא בגלל שנפצעו. הם דווקא במצב בריאותי מצוין. אבל הם שונאים אותו עכשיו.
הוא כבר לא הבן שלהם יותר. הוא רק ניסה לעזור להם, להציל אותם... אבל כנראה שבדברים האלה העיקר זאת לא הכוונה.
אממ.. אני קצת משפצת עכשיו את הבלוג, אבל אני מנסה להחזיר אותו לחיים.
שאר הפרקים של הסיפור ההזה נמצאים ברשימות... הערות והארות יתקבלו בברכה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת שכזאת...