החיים הם לא שחור ולבן - יש גם ג’ינג’י באמצע

מעבר קטן בפייסבוק ממש גורם להתעצבן, כל מיני תמונות של שואו-אוף וסטאטוסים מתיימרים שמתחננים בפניי לאמץ את צ'יקו הכלב או להפסיק לאכול בשר ולהפסיק לשתות חלב, או שיש לנו אבא אחד ששומר עלינו מלמעלה (העיקר לכתוב בשישי בערב זה סבבה).

אחלה, יש לכם את הדרך שלכם ואת האמונות שלכם אבל למה לעזאזל אתם מזיינים על זה ת'שכל?

וכל התמונות שלכם עם החיוכים המעידים על שמחה רגעית של "בואו נצלם כדי שנוכל להעלות לפייסבוק", זה מה שעושה לכם טוב? סורי כי אותי זה מעצבן.

זה כל כך שקוף וכל כך ניגר מכם שאתם לא עושים את זה כי אתם רוצים - אתם עושים את זה כי אתם מחוייבים, לעצמכם, לביטחון שלכם, לזה שיעשו לכם לייק ויכתוב לכם "מהממתתתתתת" ו "הורס אחדדד" כי אם לא אז תצטרכו לשים עוד איפור או לחשוף קצת יותר את החזה או להצטלם עם מכנס קצר יותר...

אני לא אשקר שהייתי במקום ההוא, פעם, אבל עברתי את זה - מציע לכם גם.

כל מעשה שנעשה הוא נטו בשביל עצמי - או כי זו דרכי להבעה או כי זו דרכי בדרך להגשמה עצמית.

לא ממורמר, אפילו די מאושר, הכל טוב :)