האוניברסיטה ניראת כמו קיבוץ בהתחלה, מה שהחזיר אותי לתקופה הלא נעימה של הבית הספר הקיבוצי-אקולוגי שלי. הרגשתי כאילו אני מבקרת בתקופה עתידית בחיים שלי, וזה די העציב אותי כי לקמפוס אומנם אפשר להתרגל, אבל לא ניראה לי שאני אוכל להשתלב שם, אני יודעת שאני אהיה מחוץ לחברה הזאת למרות שיש לי כביכול את כל תחומי העיניין והידע בתרבות פופולרית מסוג מסוים. אני מסתכלת על העתיד, וכל מה שאני רואה זה את עצמי נודדת בבדידות ממסגרת למסגרת.