את מפחדת מהעתיד. אז מה? יש מישהו שלא מפחד מהעתיד? דברים משתנים, ויש אמיתות שלא מתרככות אפילו אם חתולים אומרים אותן, אבל זה פשוט חלק מלהיות אנושי. להיות עצובה ובודדה זה אנושי. וגם אם תפרדי מאנשים, את תמצאי אנשים אחרים. ולמרות מה שכולם אומרים לך, את לא חייבת לדעת מה את רוצה לעשות עם החיים שלך בגיל 16, You will figure it out eventually, גם אם תטעי בדרך. וזה יהיה קשה. אבל את יכולה להתמודד עם זה.
יש משהו אחד, שאני מגלה אותו מחדש שוב ושוב בכל פעם, שאני מקווה שמתישהו אצליח לשמר אותו בקדמת התודעה שלי תמיד, כי זה מאוד ייקל עליי. אני לא שונה. הדברים שאני מרגישה הם דברים שכולם מרגישים, אני בן אדם כמו כולם. זה נשמע טריוויאלי, אבל לקח לזה די הרבה זמן לשקוע בנשמה שלי כאמת מוחלטת. הרבה פעמים אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, שקשה לי להמשיך להאבק על הדברים הפשוטים ביותר, ומה לא בסדר בי, שאני לא יכולה פשוט להתגבר על זה כבר. ויש ימים שפשוט לא בא לי לעשות את זה, להסתכל על אנשים אחרים ולהפסיק להרגיש כמו חייזר, כי זה לא בא לי באופן טיבעי, כי הייתי סגורה הרבה מאוד זמן. וכמו כל בן אדם אחר, חייתי את כל החיים שלי כשאני חווה רק את נקודת המבט שלי. ולחיות בתוך הראש שלך לא שונה מלחיות בתוך כלא. ואני לא כל כך נהנת לכתוב לאחרונה, כי זה מרגיש לי יותר מידי כמו להיות תקועה בתוך המחשבות שלי. ואני באמת לא חושבת על שום דבר מיוחד לאחרונה. משברים רגילים, התחבטויות רגילות, והרבה חרדה לגבי העתיד.. וזה כבר לא עובד כשאנשים אחרים אומרים לי את זה, אז הנה אני אומרת את זה לעצמי: הכל יהיה בסדר. וגם מסובך וקשה, ויש לך נטייה ללחץ ולחרדה מופרזת, ואת לא בטוחה בעצמך בחברת אחרים, ולפעמים את עצלנית ופאסיבית מידי, אבל אלו לא פשעים, אלו אבני דרך קטנות, הכרחיות. אל תעצימי אותן, אל תתני להן להפוך אותך לנכה בעייני עצמך. כי זה לא את, זה החיים.