"אז לקחתי גיטרה, והשארתי צלילים.."

יותר מידי בשבילי התקופה הזאת , יותר מידי בשביל להעמיס על עצמי את כל מה שעובר עליי .. 

איך אפשר לכתוב מליון רגשות בפוסט אחד .. איך בכלל אפשר לכתוב רגשות ..?!

אז נסעתי לים כדי להשכיח את הצרות שיש לי , כל אותן דאגות מיותרות , פשוט השכחתי לכמה שעות את כל הבעיות השטויות והכאב שאני סוחבת כבר תקופה ארוכה של משבר פנימי .. וואו אפשר להגיד שיש לים עוצמה כזאת שיכולה לגרום לי לחייך, להנות, לשמוח , להתחבר לגלים ולהתנתק מכל העולם..

קו האופק לא נראה כלכך קרוב אבל כן יכולתי לחוש בו , לדעת שאי שם מעבר לקו הזה אני יכולה למצוא אושר אמיתי . הקו הזה משול לשאיפות שלי בחיים, לרצונות שלי, האישיות שלי נמצאת בתוכו אני רוצה להגיע לשם . נכנסת למיים והם קרים ומרגיעים כלכך , הלוואי שהייתי גרה יותר קרוב לאיזור עם ים..:\

אבל איכשהו זה נותן לי להעריך יותר את הדברים שלא ברי השגה .. אנשים שחיים שם רגילים לזה , אצלם זה שגרתי .. אני באה ממקום אחר, שונה .. להכנס לים זה חוויה מדהימה כלכך שפשוט לא בא לי שהיום יגמר , אבל בסופו של דבר הוא נגמר וחזרתי הבייתה .. 

חזרתי לעולם שלי , למציאות הזאת . קו האופק פתאום התארך לי ואין דרך אחרת לתאר את מה שעובר עליי , אין מי שיקשיב , אין מי שיבין.. לנסות להגיד לחברה שלי שאני מרגישה שונה מאחרות שאני לא מרגישה מיוחדת, שאני לא מרגישה יפה .. שאני מרגישה סתם ילדה בעולם הזה , מי תבין אותי ? הן עסוקות בעולם משלהן, לא יקשיבו לי , כבר נסיתי לפתח שיחת נפש אבל פשוט לא.. "אל תחשבי ככה זה לא נכון, את יפה" סליחה אבל זה לא מעודד אותי זה יותר סוגר אותי כשהיא בעצמה יפה מושלמת.. לא חסר לה כלום בחיים .. אז סורי קשה לי לקבל את זה.. כי היא לא באמת מבינה אותי את המקום שאני נמצאת בו .. אני יודעת שלחשוב שמראה קובע מי אני זה שיטחי ,זה לא מה שאני חושבת בכלל אני רק רוצה להרגיש בנוח עם עצמי, להרגיש יפה גם מבחוץ זה צורך כזה אני חושבת שיש אותו לכל אחת .. מי לא רוצה להרגיש יפה ?.. למה לכל החברות שלי יש חבר ואני היחידה שנשארה לבד.. זה רק מדגיש ומחזק יותר את תחושת התסכול שעוברת עליי .. אולי אני פשוט צריכה להפסיק לרצות באהבה, להתרחק מהעולם הזה , כי רק כאב אני חווה ממנו, רק דמעות ועצב והרגשה של לבד שכבר הרבה זמן מציפה אותי  .. ואין שום אדם בעולם שמסוגל בכלל להבין אותי .. להתחבר אליי .. לרצות בכלל להקשיב לי. בגלל זה פתחתי את הבלוג הזה שמלווה אותי כבר כמה חודשים טובים, ועד עכשיו לא מצאתי מישהו אחר שיוכל להוות תחליף למקום הפורקן שלי . לא נראה לי שזה ילך להשתנות בקרוב וגם לא בעתיד הרחוק . כי כבר אני שנים עם ההרגשה הזאת ובטוחה שאין סיכוי שזה ישתנה.. לפחות עד לגיוס שלי.

כמה פעמים כתבתי בבלוג הזה שבא לי כבר להתחיל חיים אחרים , כל הזמן אני חוזרת על זה , כי כן זה נותן לי סוג של תקווה להאחז בה. כי הצבא הזה זה אולי לצעוד אל הלא נודע שם אולי כל המציאות הזאת תשתנה לי . ואולי לא. הכל אני לוקחת בחשבון. כבר הפסקתי לפתח צפיות ממזמן ..