not a diseny princess

אני יודעת שהבטחתי לכבד אותה.

אבל דיי.

קשה לי.

אני עדיין ילדה,ואני צריכה את אמא שלי שתחבק אותי.שתתמוך בי.

אמא שתשאל מה שלומי ואיך היה בבית הספר.

והיא לא.

במקום זה היא מתעניינת רק בחתולות.

במקום זה היא תבזבז על החתולות מאות שקלים כאלו הן היו הילדות שלה.

היא תיקח אותן לרופא.תיקח יום חופש כשהן חולות.תדבר אליהן.תשאל אותן מה שלומן.תשיר להן.תשחק איתן.

היא תדאג להן,תאהב אותן,תחבק אותן,היא תכין להם אוכל.

ואותנו.

בדיוק.

כלום.

רק מתלונת באזניים שלנו.כמה קשה לה.כמה רע לה.כמה היא עייפה נורא.שאין לה כוח לכלום.

למה אנחנו לא עושות כלום בבית.למה אנחנו לא עושות כביסה.למה אנחנו לא עושות קניות.למה אנחנו לא מנקות.למה אכפת לי רק מעצמי ואני מנקה באובססביות רק את החדר שלי ולא את כל הבית.

למה אני כזאת אגואיסטית.

אין לה כוח לבשל לנו.אין לה פנאי לצאת איתנו לקניות ובטח שלא כוח.

אין לה עניין לשאול איך היה בבית ספר.והיא מעדיפה ללכת לרופא שיניים במקום לאספת הורים.

לא אכפת לה מאיתנו.

יכול לעבור שבוע בלי עוף בבית

לא כי אין כסף.

כי אין לה כוח ללכת לקנות ואנחנו צריכות לעזור יותר.

ואנחנו שותקות.מבצעות.

ואני בורחת לחדר כרוח סערה איך שהיא נכנסת הביתה.

אני ממש חוטפת בחילה כל פעם שהיא קוראת לחתולות המסריחות האלה.

העיקר הן מטופחות.

חבל שהילדות שלך לא.

הבטחתי לעצמי כל יום לפחות פעם אחת במשך שבועיים שאני אשב לכתוב על זה שלא התקבלתי ללהקה צבאית.

שלא עברתי את שלב המיונים הראשון אפילו.

רק בשביל לא להדחיק.לדעת שזה כואב.ולדעת שזה בסדר..

שכןהכל מלמעלה,ושכנראה מחכה לי משהו טוב יותר,ושההפסד שלהם,ושאני פשוט טובה יותר בתור סולנית ושאולי הם צריכים בכלל בנות ששרות נמוך כי יש להם מספיק בנות ששרות גבוהה..הכל נכון באמת.

אבל זה עדיין מעציב אותי.

כי מאוד רציתי להיות שם.

כי השקעתי כל כך הרבה לאודישן הזה.כי זה היה היום הכי מלחיץ בחיים שלי.

כי זאת ההופעה הכי מלחיצה וחשובה שהייתה לי עד עכשיו.חוץ מזה.להפסיד את זה?זה כל כך כואב כי

קודם כל כי זה התפקיד הכי כיפי בעולם.וכי חלמתי על זה מגיל 0 בערך.

וכי אם הייתי מתקבלת זה היה נותן לי אישור שאני ראויה להיות זמרת..

שיש לי קול מדהים.מי שמתקבל ללהקה צבאית אמור להיות מאוד מוכשר.

ואם לא התקבלתי זה אומר שאני לא מספיק?

זה אומר שאני לא אצליח להיות זמרת?

זה אומר שאני לא טובה?

זה נורא מעציב ומכאיב..

וכתבתי על זה.ואני לא מדחיקה יותר את הכאב שלי!

אני יותר שמחה עכשיו שסידרתי את כל הרגשות שלי במקום:)