פרק 2
היי קודם אני רוצה להגיד שעכשיו אני יעלה בקצב מהיר כי המחשב הגדול שלנו בתיקון אז אני בניייד והכי כיף זה לעדכן בנייד
אבל בישרא ... וגם בקשר לשגיאות הכתיב אל תשימו לב אני פשוט כותבת ממש מהר ולא שמה לב לשגיאות ...
וגם אם משהו לא מובן זה היה מובן בהמשך ....
"את לא מסתכלת לאן שאת הולכת ? " לא ממש שמעתי הכל , אבל זה היה קול יציב מאוד .
"תראו מי שמדבר " עניתי ושמתי יד על הראש . יופי על היום הראשון אני מקבלת זעזוע מוח .
"את פשוט משו - " לפני שהוא הספיק להשלים את הקללות שלו הוא הסתכל עליי והשתתק , טמבל .
רציתי לפתוח את הפה ולהגיד משהו אבל טופז באה אליי " את בסדר ? " היא שאלה " אם בסדר זה ליפול על המסדרון ולקבל התקף לב
אז כן אני הכי בסדר שאפשר " אני יודעת ציניות זה הכי לא בסדר שאפשר אבל יש מקרים שאי אפשר לשתוק ,
"טוב בואי " הלכנו בהמשך המסדרון "דפוק " מילמלתי
"את יודעת יש לך תפיסה לאנשים ממש מהר " היא אמרה "מה הכוונה ? "
"כי המפגר הזה הוא הבן אדם הכי דפוק בעולם ואין לך מושג כמה .. " "שמתי לב מה הוא עשה ? "
"עשה ? לא רק עשה הוא גם עשה וגם דיבר וגם לקח את מה שרצה . גם רצח וגם ירש "
"אוקיי ... חכי אמרת אנשים אבל זה רק איש אחד .. מי האחרים ?" לנסות לשנות נושא זה הדבר הכי טוב שאפשר
אם אתה רואה שעוד דקה הבן אדם עומד לבכות .
"אה...אני כמובן הבן אדם הכי מדהים בעולם הזה כמובן .. " לא יכולתי שלא לצחקק והיא כמובן הצטרפה
זהו הסתיים היום הראשון ואוו זה נראה כאילו אני שם שנים .. "טוב איפה הבית שלך ? " שאלה טופז
"אה אני במן בית הארחה כזה kתיכוניסטים את יודעת איפה זה ?"
"יותר טוב ממה שנראה לך .. תלכי ישר ואז תפני ימינה בכיכר את תראי אי אפשר לפספס את זה "
זה נראה לי או שעוד דקה היא הולכת לבכות ?
"אוקיי תודה " "נתראה "
צעדתי לפי מה שהיא אמרה לי וראיתי את זה , זה נראה נחמד .. דפקתי ודפקתי עד ששמעתי קול מוכר , אני לא מאמינה שזה הוא .
"את שמת גורל שלם בידיים של ילדה בת 16 ? "
" אל תזלזל בנבואה "
" נבואה ? נבואה ? גורל עולם שלם מונח על ילדה ואת מאמינה שהיא תצליח בגלל נבואה ? "
" אין טעם להסביר למי שלא מקשיב .."
"היי " אמרתי בקרירות
" היי זה שנפלתי עלייך לא בכוונה זה לא אומר שאת צריכה להגיב ככה "
אז כן הבנתם נכון זה הנער שנפל עליי
"הל "
"סיוון , קודם לא ביקשת סליחה ושנית איפה החדר שלי ?"
" סליחה ? על מה ? על זה שזה לא היה בכוונה ? קליטה חלשה "
"קודם רק שתדע שאני הבת של א - " סתומה סתומה את פשוט סתומה כמעט חשפת את עצמך
"בת של מי ? אפילו את השם של אמא שלך את לא זוכרת ?"
"חתיכת דפוק חמום מוח איפה החדר שלי ?" העור שלי לבן כשלג אז אם הפנים שלי רותחות כולי אדומה עד קצות האצבעות
"קודם כדי שתדברי יפה אני הבן של הבעלים פה . דבר שני חכי אני יבדוק לך "
אין לי עצבים לענות אפילו . אחרי חמש דקות של 'לחכות בסבלנות' הוא הגיע
"חדר חמש עשרה למעלה זה בעלייה השנייה מימין "
"תודה " מילמלתי
"בבקשה " אמר בלחישה והלך
צעדתי לכיוון החדר , חדר נחמד יש שידה אם אגרטל ובתוכו פרח ורוד שטיח בצבע לבן
ומיטה בצד ליד החלון היה לי ארון ממש קטן על הקיר אבל זה לא הפריע לי לישון ...
היה לי נורא קר , מי שם לעזזל מיטה ליד חלון ? חשקתי שיניים קודם זעזוע מוח ואחר כך הצטננות מה עוד ?
שמעתי את הדלת נפתחת לאט מישהו נכנס ולא ראיתי מי ... הוא פשוט שם עליי -
אוקיי סליחה אם זה לא מובן . כמעט כל הפרקים מוכנים . ולא לשים לב לשגיאות אני פשוט לא חוזרת על הפרק
זו מחלה אצלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לורן - סיפורים בהמשכים 3 >