בהמשך לאתמול (יום רביעי) –

אחרי כל העצבים והבכי בלי לדעת מה עובר עליי נרגעתי קצת... שוב פעם ישבתי במחשב... שמעתי קצת שירים...

והחלטתי לעלות לישון (כמובן שזה הפיתרון הכי טוב בשביל להעלם מהעולם לכמה זמן ולהירגע..)

אבל .. לא ממש הצלחתי.. הסתובבתי מצד לצד ולא הצלחתי להירדם..

הלכתי למטבח לקחתי כוס מים, וכמובן שחייבים להעיר לי ולהגיד לי איזה מילה או שתיים כמו תמיד כי זה לא אפשרי בלי..

(המשפחה ישבה עוד בסלון.. אז הם התחילו להגיד שאני מגעילה שאני לא יושבת איתם שהם רוצים לראות אותי ולהיות איתי אחרי יום שאני לא בבית וכל מיני כאלה.. והתחלתי לריב איתם כרגיל...)

נכנסתי לחדר שוב פעם סגרתי את הדלת שוב כיביתי את האור ושוב שכבתי במיטה.

הייתי קצת עם הפלאפון שלחתי הודעה לחברה אחת ודיברנו קצת..

ואז היא אמרה לי שהיא תבוא מחר אליי ותהיה איתי קצת ... בגלל שהיא יודעת קצת מה עובר עליי..

אחרי כמה דקות עם הפלאפון עצמתי את העיניים (על מנת להירדם.. – כן עוד פעם..)

ושוב פעם התהפכתי מצד לצד.. חשבתי על כל מיני דברים... ורק אחרי שעתיים שהתהפכתי מצד לצד עם מלא מלא מחשבות.. נרדמתי ! אחרי יום דיי.. מעצבן, עצוב ושלא בדיוק הלך משהו...

יום חמישי  (5.4.2012)

קמתי בבוקר, כמובן שהייתי צריכה לקום לבד בלי שאף אחד יעיר אותי בגלל שכולם בחופש ואמא ביקשה שאני ייקום לבד ויתארגן ואז שאני יעיר אותה כדי שהיא תיקח אותי.., התארגנתי (צחצחתי שיניים, שתפתי פנים, התלבשתי, סידרתי את השיער, התאפרתי.. ובקיצור כל ההתארגנות של הבוקר) הערתי את אמא שלי והלכתי לבית החולים.

הגעתי למחלקה נכנסתי לכיתה.. והיום דיי עבר לי סבבה..היה חסר מלא אוכל בגלל פסח שצריך לנקות את הכל ובמיוחד בבית חולים זה חייב להיות הכל הכל הכל הכל כשר ומלא דברים אין כי עדיין לא הביאו הכל כי רק הוציאו את כל הדברים שלא כשרים..

ובקיצור זה היה דיי משמח, כי לא הייתי צריכה לאכול הרבה היום..

(ברור שהצוות חשב שזה סיוט ושזה לא טוב ... אבל לנו לא בדיוק היה אכפת..)

הגעתי הביתה ודיברתי עם אותה החברה שהייתה אמורה לבוא אליי.. היא אמרה שהיא לא יכולה לבוא ושהיא מצטערת ושנפגש ביום אחר..כמובן שהתאכזבתי... כי ציפיתי שהיא תבוא, כי תמיד שבאות אליי חברות המחשבות שלי קצת נרגעות ואני יותר מצליחה להיות בפוקוס בלי לחשוב יותר מידי.. אז דיי התבאסתי... ושוב פעם העניין של הלבד בלט מאוד...

נמאס לי שמבטיחים לי דברים שיודעים מראש שלא יקימו אותם ! כי הציפייה גדולה והאכזבה הרבה יותר !

סגרתי את החדר ונכנסתי למחשב.. כמובן ששום דבר כבר לא מעניין במחשב..

אחרי כמה זמן יצאתי לטייל קצת ולנשום אוויר.. וכשחזרתי הביתה נכנסתי להתקלח והמים היו קרח..

בכל זאת התקלחתי.. לא בדיוק הרגשתי את הקור ... מרוב שהייתי שקועה במחשבות...

וכשיצאתי הרגשתי את הקור של המים.. אחרי שיצאתי מהמקלחת ההורים שלי שוב ישבו לי על הראש שאני יאכל..

אבל לא בדיוק רציתי.. אז נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת.. והתחלתי להסתובב במעגלים סביב עצמי.. מנסה לחשוב מה לעשות עם עצמי.. מה יהיה באשפוז המלא ... מה עם החברות .. מה עם המשפחה.. ועוד כל מיני מחשבות מטרידות..

וכמובן שאחרי זה נכנסתי למחשב כי אי אפשר שלא.. המחשבות על מה יהיה מחר גם חזקות..

כי אני נוסעת למשפחה ואנחנו עושים מלא מלא דודים וסבתא וסבא ובקיצור משפחה גדולה..

וזה דיי מרגיז שמכריחים אותך לאכול דברים.. במיוחד שאתה מת מפחד מהקלוריות שיש בכל גרגיר שאתה מכניס לפה...

ובאמת מעניין אותי מה יהיה בחג.. דבר אחד אני יודעת .. יהיה קשה עם המון ריבים !

סיכום להיום.... ?

יום דיי מוזר, עצוב וכמובן בלי הרבה מצב רוח..

מקווה להירדם עוד מעט כי העייפות הזאת עוד תהרוג אותי - אחרי שאני בקושי ישנה בלילות העיניים שלי כבר שורפות ..

ושום דבר לא עוזר לי להירדם.. גם שהעיניים שלי שורפות.. אני מחכה שהם יסגרו לי ושאני יירדם לבד.. =\

אז... שיהיה לנו לילה טוב  ?

ו.. מחכה לתגובות...