אף אחד לא אוהב שמנים..

אני שמנה...

שמנה = מפגרת = חסרת שליטה = לא אוהבים אותי.

אנשים עושים לי טובה שאני כאילו "חשובה" להם ..

שהם כאילו אוהבים אותי..

אנשים שואלים מה שלומי, אבל בתאכלס רק כדי שאני ישאל מה שלומם..

הם משחקים אותה דואגים לי אבל ברגע האמת ?

לא שמים לב לכאב שלי... הם שואלים אם אני צריכה משהו,

אבל בתוך תוכם הם פשוט מקווים שאני יגיד לא ושאני ישאל אותם בפעם הבאה אותו הדבר..

הם אומרים לי שהם אוהבים אותי ושאני הכי חשובה להם..

אבל בתאכלס ? אף פעם לא מראים את זה..

הם מסמסים לי ומתקשריים אליי אם אני רוצה לעשות משהו.

אבל אל תשכחו שזה בגלל שהחברים האחרים שלהם לא יכולים...

הם נותנים לי ליפול בלי שהם שמים לב...

הם אומרים לי תהיי כנה וכשאני אומרת את האמת הם תמיד מעבירים עלייה ביקורת..

הם אומרים שהם מבינים אותי בזמן שהם אפילו לא מנסים..

הם אומרים שהם החברים הכי טובים שלי... אז איפה בדיוק פה החברים ?

הכאב שיש לי בלב... באמת שאי אפשר לתאר אותו.. הוא כל כך גדול..

אני מרגישה לבד בעולם הזה.. לבד לבד לבד..

כולם שמים מסכות ומשחקים אותה כאילו הם איתי .. אבל בתאכלס ? זה בכלל לא נכון !

אני מרגישה שהתרחקתי ממלא אנשים ושמלא אנשים התרחקו ממני..

ומה שהכי קשה בריחוק זה שאתה לא יודע אם מתגעגעים אלייך או ששחכו אותך.. =\

לפעמים אני מנסה להעלם קצת מהעולם.. אני נכנסת למיטה קצת..

עוצמת עיניים ומנסה להירדם.. אבל זה שאני יושנת זה סתם בשביל לנסות להעלם מהעולם..

ואף אחד לא מבין את זה שזה מתוך מצוקה.. אף אחד לא רואה את זה שרע לי.. שקשה לי.. ! 

פעם, האמנתי בזה שהגלגל יסתובב.. ניסיתי להיות חזקה ולא לוותר  גם כשהכל השתבש..

תמיד האמנתי שמישהו משגיח עליי, שמישהו שומר עליי..

היום ? התחלתי לאבד את האמונה.. אני מרגישה לבד..

כאילו המלאך הזה שהשגיח עליי, ששמר עלי.. עזב אותי גם הוא..

שגם הוא נטש אותי..

אין דבר יותר רע מלהרגיש לבד בעולם..

מלהרגיש שאתה לא חשוב לאף אחד..

אחרי שיצאתי מהאשפוז פתאום.. לא מתייחסים אליי..

פתאום.. אני מין סוג של אוויר.. כאילו אני לא חשובה.. כאילו אני לא צריכה עזרה..

כאילו לא קשה לי.. כאילו זה שאני בבית זה אומר שהכל טוב ושלא צריך להתייחס אליי..

באמת שלפעמים בא לי לנער מישהו ולהגיד לו :

"הלווווווווו !!!!!!! אתה לא קולט שרע לי ?! שאני מרגישה לבד בעולם ?!

שנמאס לי מלשים מסכות ולהגיד שהכל בסדר כי שום דבר לא בסדר ?!

שאני מתה שייתיחסו אליי כבר נורמאלי ושיהיו איתי לא משנה מה !!!!!"

אוופ... נמאס כבר... =\

החיים האלה כל כך מתיישים ! כל כך מעצבנים !

הם סוחטים אותך עד שאין כבר מה לסחוט...

ומשאירים אותך בצד שתמות.. !

תאכלס ? עדיף כבר למות מאשר לסבול ת'כאב הזה שבלב..

ת'כאב שבפנים.. של כל החוסר אמון, חוסר אהבה, חוסר הערכה עצמי...

באיזשהו שלב אתה אומר "למה שאני ייסבול את זה שאני לא אוהבת את עצמי ?

שאני מרגישה רע עם עצמי ? שאני מרגישה שלא אוהבים אותי ?

שאני מרגישה שלא מתייחסים אליי אם אפשר פשוט להגיד ביי להכל ? ופשוט למות !"

אחח... מתי התיסכול הזה יעבור כבר ? מתיייי ?!?!? =\

זקוקה לתמיכה, אהבה, ועזרה ... ♥

ומחכה לתגובות מעודדות או תומכות כי אתם היחידים שנשארתם לי... ♥

אז.. לילה ... שיהיה לנו.. ♥

בתקווה שמחר יהיה קצת יותר טוב וקצת פחות מעיק ומעצבן..