אז אלה הם החיים ?!

I can't show you , I can't tell you , But please don't give up .. please keep on trying to see what hides behind that fake smile 

זה כלכך מוזר לחשוב על זה , אתה חיי את החיים שלך בצורה כלכך שונה כלכך רעה מלאה סודות ושקרים .. 

איך אתן הייתן מרגישות אם אימא שלכן הייתה משקרת לכן ? הייתה משקרת לכן ואומרת שהיא לא לוקחת את אחותך איתם למסעדה כשאת שואלת אם גם את יכולה לבוא ובסופו של דבר מתגלה שהיא כן לוקחת אותה ולא רוצה לקחת אותך ?

אני זוכרת את הערב ההוא כאילו הוא היה אתמול הם כולם יוצאים למסעדה והילדה הפריקית שלהם ניתקעת בבית , אני זוכרת את עצמי נכנסת לפאניקה מטורפת כשאיבדתי את האוזניות למרות שהן היו עליי , מישהו לקח אותם אבל אני מעדיפה פשוט לומר שאיבדתי אותם , מה זה משנה מה אני אגיד אני במילא הולכת לחטוף לא ככה ? אני זוכרת שלא רציתי לחזור הביתה ולהתמודד עם איבוד האוזניות היקרות האלו .. אני זוכרת שממש ליד הבית בת דודה שלי הופיעה עם בנה , אני זוכרת את עצמי יושבת בגינה עם דודן שלי בן ה-4 והבנאדם שאני אוהבת מצטרף אליי .. זה היה דיי נחמד אפילו מאוד נחמד הייתי אומרת .. עד שעליתי הביתה הייתי כלכך מאושרת שישבנו לבד , בערך , בלי חברות שלי ובלי חברים שלו , עד שבת דודה שלי ריסקה לי את הרגל עם עקבי הבניינים שלה , ניסיתי באמת שניסיתי לא לבכות אבל הדמעות יצאו והדריכה הנוראית הזאת הייתה בהתחלה הסיבה האמיתית לבכי אבל אחר כך זה רק הפך לתירוץ , אני זוכרת שאמרתי לאימא שלי כשהיא ניכנסה לחדר לבדוק למה הבת המוזרה והשמנה שלה בוכה , אמרתי לה " לכו מפה כבר , מחכים לכם , במילא לא אכפת לכם , אם היה לכם אכפת הייתם נישארים בבית איתי ועם סבתא כמו כל משפחה אחרת עושה , הכל הייתה סתם הצגה לכו אני יודעת שאתם מתים לעוף מפה כבר !!" ואני זוכרת את התשובה שלה " למה את תמיד חייבת להרוס לנו כשלך רע ?" זה היה השיא .. בזמן האחרון בכל חג מולד אני מוצאת את עצמי שומרת על בנה של בת דודה שלי ואת ההורים שלי ואחותי מתארגנים ובורחים מהבית ואני מתחילה את השנה החדשה בדמעות ומסיימת אותה בדמעות , ואת השנה הבאה מתחילה בדמעות ומסיימת בדמעות וכך הלאה ! 

"זה לא הוגן " הוא אמר לי כשסיפרתי לו מה התוכניות שלי לערב השנה החדשה , "שומדבר בחיים שלי לא היה הוגן עד עכשיו " וזה נכון , תמיד אחותי זכתה ביחס מיוחד.. וכניראה אני לא צריכה לכתוב את זה או לספר את זה , אבל אני די בטוחה שזה בגלל שהאבא של אחותי נטש אותן ואימא שלי גדלה אותה לבד עד שאבא שלי בא ואני נולדתי , אני מרגישה דחויה , ולא רק בבצפר אלא גם בבית וזה כואב כל החיים להרגיש לא רצויה , אני לא מרגישה יותר טוב כשאני חוזרת הביתה מבצפר , ואני שונאת לחזור הביתה אחרי טיולים בשכונה , גם אם זה אומר להישאר בחוץ לבד עד שההורים נירדמים אבל זה אף פעם לא עוזר כי תמיד מגיע הבוקר ..

שקלתי להתאבד לא פעם אחת .. ואני יודעת שלהתאבד זה מוגזם כי זה "שטויות " מה שקורה אבל בשבילי זה לא שטויות לקום כל בוקר שוב להרגיש דחויה שוב להעמיד פנים שאני שמחה כל היום כדי לא לקבל תגובות מילדים אחרים וכדי לא לקבל את התגובה הקבועה של אימא שלי " תפסיקי להיות עצובה את מדכאת את כל הבית" היא אומרת שאני יכולה לדבר איתה על הכל לספר לה לשתף אותה אבל הספיקה לי פעם אחת לשבת ולספר לה ולהבין שכל דבר קטן היא תשפוט אותי פעם אחת הספיקה לי כדי להבין שהדרך היחידה היא לשמור הכל לעצמי , אבבל אני לא יכולה יותר לשמור את הרגשות שלי לעצמי ואין לי למי לספר את זה .. ניסיתי לספר לחברה שלי לידיד שלי אבל הם לא יכולים לעזור לי ומה שבאמת מציק לי ומכביד עליי לא הצלחתי לספר להם .. 

אני עדיין לפעמים שוקלת להתאבד והסיבה היחידה שאני לא עושה את זה כי זה יהיה "אנוכי" מצידי להיפטר מכל הבעיות שלי ול"הכאיב" לקרובים שלי , למרות שלפי מה שאני רואה עכשיו הם יתגברו מאוד מהר אפילו מהר מהצפוי !! 

נימאס לי מזה , אני מרגישה ריקה , כשהוא היה לצידי הרגשתי טוב הרגשתי שיש לי על מי לסמוך שהריקנות מתחילה להתמלא אבל הוא לא כאן יותר ואני מרגישה שוב ריקה וחסרת תועלת , אף אחד לא צריך אותי אני סתם , אני שוב אותה הילדה עם החיוך העקום .. אני אפילו לא יכולה להיות עצמי , אני מפחדת להיות עצמי .. אני מפחדת להראות את עצמי .. ילדה מהכיתה אמרה לי להפסיק לשחק את הקשוחה והממורמרת , שאף אחד לא אוהב את זה יותר , וזה רק ששבוע אחד נמאס לי לחייך נימאס לי להסתיר ונימאס לי לומר שאני בסדר ואני מאושרת ושהחיים שלי יפים .. היא גם ירדה עליי בגלל הקטע שכל הידידים שלי יותר גדולים ממני "כניראה את אוהבת שיורקים עלייך וודקה וויסקי אנשים בני עשרים ומשו " זה מה שהיא אמרה היא גם אמרה ששתינו יודעות למה הם מתחברים איתנו ומה הם מחפשים ממני .. ונימא לי שכולם חושבים שאני זונה ושאני שותה ומעשנת בגיל הזה . ואני יודעת שאני לא צריכה לשים לזה לב ואני לא צריכה להיפגע מזה אבל ישלי יותר משלוש שנים להיות איתם באותו מקום לסבול את המבטים שלהם את הליחשושים והדיבורים מאחורי הגב שלי . נמאס לי ואני לא יכולה להישבר אפילו אני לא יכולה לבכות בלי שמישהו יגיד משהו ..אני מרגישה שאני נירקבת מבפנים אין לי עם מי לדבר את מי לשתף ואני שומרת את כל הרגשות בפנים ופפשוט נרקבת , מרגישה שכל חלק מבפנים רקוב וחסר תחושה .. 

לילה טוב ..