אז אלה הם החיים ?!

שיחה כלכך הזוייה שהייתה לי עם ידיד ממש טוב שלי לפני חצי שעה ! 

הוא :"מה קורה איתך ?"

אני:" למה אתה מתכוון ?"

הוא :"את כל הזמן מדוכאת כזאת , אני זוכר שהיית צוחקת מחייכת נהנת ועכשיו אין סימני חיים אצלך את כלכך שקטה וקרה אני לא יכול להגדיר את זה אפילו"

נכון כי כלכך הרבה קרה בזמן האחרון , אני שבורה הרוסה , רקובה מבפנים , אין לי סיבה להיות שמחה ומאושרת מהחיים לאף אחד לא אכפת גם אם אני אשבור ת'ראש לארבע מאות חלקים .. אני חסרת תועלת , פתטית , מכוערת , שמנה למה שאני אצחק ואחייך כשאני יודעת את כל זה !?!? אני לא בסדר אני חולה , אני חולת נפש , אני רואה דברים ואנשים שאחרים לא רואים הדברים או האנשים או אלוהים יודע מה פשוט ניצבים ליד מיטתי מדיי לילה ואני לא יכולה להעלים אותם אני מרגישה בנוכחות שלהם וזה משגע אותי אני משתגעת אני הופכת למשוגעת .. כן לא סיפרתי לך אני חותכת את עצמי אני לא מראה לך זאת עוד אחת הסיבות שאני לא מחייכת כי לא מגיע לי לחייך ! מגיע לי להיות "עבד" של המשפחה הזאת מגיע לי כל הכאב הזה .. 

אני :"לא זה סתם .. אני פשוט צריכה להשקיע יותר בלימודים במקום בבילויים , וגם אני קצת לא מרגישה טוב אולי וירוס או משהו .. אני בסדר אל תדאג"

הייתה לי הזדמנות לפרוק את הכל הייתה לי הזדמנות לספר לו אבל פחדתי מהתגובה שלו ואולי הוא באמת יחשוב שאני משוגעת , לא אכפת לי שכל השכונה והשכבה יודעת את זה או חושבת את זה אבל יהיה לי אכפת אם הוא יהיה זה שיחשוב ככה , יהיה אכפת לי אם הוא יתרחק ממני ויפחד ממני , כי זה מה שקרה עד עכשיו אני חשפתי קצת מעצמי האמיתית וכולם התרחקו , התחילו לפחד , התחילו ללחוש כל פעם שאני עוברת ליד מישהו "חולת נפש , אימואית , משוגעת , מוזרה , פריקית !" ואם הוא זה שיעשה את זה זה ממש יפגע בי זה ממש יכאב לי אז אני מעדיפה לשקר להעמיד פנים רק כדי לא להתמודד עם הפחד הזה ולדעת את התשובה האמיתית לדעת מה הוא חושב עליי ... כי בכל זאת מי ירצה להיות בקרבה של מישהו כלכך אדיש וקר ומדוכא כל הזמן , אני ממש מוציאה את החשק לחיות ...

אז אני מעדיפה לקום עוד בוקר אחד ללבוש את החיוך העגום שלי למחוק כל זכר לדמעות , לנסות להיראות חייה , לנסות להכניס ניצוץ של חיים לעיניים האלו .. שוב לנשוך את השפתיים עד שירד דם כל פעם שאני רואה סכין או עצם חד מספיק כדי לעשות חתך עמוק ומדמם ואם אני נישברת וחותכת שוב לשקר שזאת הייתה החתולה שהחליטה לנשוך אותי או לשרוט אותי (כן ישלי חתולה) או שהדודן שלי שרט אותי כשהלכנו מכות או שפשוט נחתכתי מאיזה משהו מוזר .. שוב לענוד על היד טונות של צמידים כדי להסתיר את הצלקות 

שלא תבינו לא נכון אני לא תמיד ככה ישלי רגעים של שמחה , בערך , אבל אז אני שומעת קול קטן בתוך הראש שלי שאומר , " איך את יכולה לשמוח כשהיא מתה , איך את יכולה לשמוח ? לא מגיע לך לשמוח ! מגיע לך לכאוב מגיע לך להיות בדיכאון !!" ואחריי הקול הזה אני צריכה שוב להעלות את החיוך המזויף ולהעמיד פנים שרגע השמחה עדיין ממשיך ..

כולם שואלים אותי מה הסוד שלי מה אני לא רוצה לגלות , למה נהייתי כלכך שקטה וסגורה .. והתשובה התמידית שלי היא . 

הסודות נוצרו כדי להתגלות לבד , גורלו של כל סוד הוא להתגלות בסופו של דבר עם או בלי עזרתו של שומר הסוד !!

http://www.youtube.com/watch?v=rqaBIwo-1I8&feature=related

שיר נדיייר ! כלכך אוהבת אותו - הוא ברוסית אז מי שלא מבין אין לו מה להיכנס (: